Li Dong Yuan (אסכולת האדמה)

מאת שרון בנרף

Li Dong Yuan, המוכר גם בכינויו Li Gao, נחשב לאחד מארבעת המאסטרים הגדולים ברפואה, אשר פעלו בתקופת שושלות Jin-Yuan  (שנים 1115-1386 לספירה). השלושה הנוספים הם Liu Wan Su, Zhang Zi He ו- Zhu Dan Xi.

עיקר פריחתה של הרפואה הסינית חל בתקופת שושלת Han (שנים 206 לפני הספירה עד 220 לספירה), בה נכתבו הקלאסיקות המרכזיות ברפואה הסינית דוגמת ה Nei Jing, וה Nan Jing, ובתחום רפואת הצמחים נכתבו ספריו של Zhang Zhong Jing- ה Shang Han Lun (דיון במחלות קור) וה Jin Gui Yao Lue (מרשמים חיוניים מהארון המוזהב).

באלף השנים שעקבו אחר שושלת Han, לא נרשמה התפתחות רדיקלית כלשהי בתיאוריות ברפואה הסינית, ורק במהלכה של שושלת Song (שנים 960-1279 לספירה), עם שגשוג הניאוקונפוציניזם, נפתחה החשיבה הקולקטיבית לחשיפה ולהתפתחות תיאוריות חדשות.

וכך, בתקופת שושלות Jin-Yuan אשר עקבה אחריה, צמחו ארבעה בתי ספר הודות להתפתחות הפילוסופית הנ"ל. אף על פי שלרוב הם מוצגים כאסכולות נפרדות לחלוטין, ניתן לראות בשלושה מהם (להוציא את אסכולת הריקון של Zhang Zi He) כתולדה התפתחותית זה של זה:

* בית ספרו של Liu Wan Su, 'אסכולת הקירור'– הדגיש את מקומו המרכזי של החום כאקלים/ פתוגן מחולל מחלות.

* בית ספרו של Li Dong Yuan , 'אסכולת האדמה' – פיתח את מושג ה Yin Fire אשר התבונן באותו פתוגן חום כמצב פנימי.

* ולסיום, בית ספרו של Zhu Dan Xi, 'אסכולת ה Yin'- אשר שם דגש על חיזוק הכבד והכליות, ע"י הוספת רכיבים עשירים ומלחלחים לפורמולות החריפות והחמימות של Li.

(ניתן ממש להתייחס לשניים האחרונים כבעלי שורש אחד ופרקטיקה טיפולית משותפת, בכל הנוגע לפורמולות צמחים).

Li Dong Yuan נולד ב 1180 לספירה, במחוז Zhending , למשפחה אמידה ביותר ובעלת שטחי אדמה רבים. כבעל הון, קיבל Li חינוך קונפוציאני איכותי, ולא נדרש לרכישת מקצוע על מנת להתקיים כלכלית. בצעירותו, חלתה אמו, ומיטב הרופאים ניסו, אך לא הצליחו, להצילה. לאחר שמחלתה הכריעהּ בסופו של דבר, Li האשים עצמו על שכשל במידה הקונפוציאנית לכיבוד אב ואם, וממש בדומה לסיפורו של Zhang Zhong Jing, התחיל אף הוא ללמוד רפואה, עקב האסון המשפחתי.

חופשי ממגבלות כלכליות, למד Li רפואה ישירות תחת הדרכתו של Zhang Yuan Su, הרופא הגדול של תקופתו, מתוך רצון אלטרואיסטי גרידא. Li תרגל התמחות במגוון של נושאים, והעשיר את ידיעותיו ככל שניתן. הוא אף נתפס כמורה בעיני חבריו לכיתה, מחמאה אשר אין גדולה ממנה.

בתקופת פועלו של Li, סבלו האנשים ממחלות אפדימיות עקב מחסור גדול. רופאים רבים השתמשו באסטרטגיות של הזעה או ריקון, וכתוצאה מכך חולים רבים מתו. חידושו העיקרי של Li לרפואה הסינית, הוא בכך שלעומת קודמיו, אשר שמו דגש על חדירת פתוגן מן החיצון ודרכים להדיפתו, Li הוא הראשון אשר שם דגש על גורמים פנימיים כמחוללי מחלה, והעלה את ציר האדמה – sp st- (קיבה וטחול) בהירארכיה הטיפולית ביחס לשאר ה Zang Fu.

מחיבוריו המרכזיים של Li:
Nei Wai Shang Bian Hua Lun (מסה לפתירת בלבול, ואבחנה מבדלת, לגבי נזקי פנים/ חוץ)
Lan Shi Ma Cang (האוסף הסודי של 'תא הסחלב')
Yi Xue Fa Ming (ללמוד רפואה בבהירות)
Yong Yao Fa Xiang (מתודות וגישות בשימוש בתרופות)
וכמובן ספרו המפורסם ביותר- ה Pi Wei Lun (מסה על קיבה וטחול).
Li הלך לעולמו בשנת 1251 לספירה, והוא בן 71.

בבליוגרפיה:

Flaws, Bob. Li Dong Yuan's Treatise on the Spleen & Stomach- a translation of the Pi Wei Lun. Boulder, Colorado: Blue Poppy Press. 2004. Print.

שרון בנרף– עורכת האתר, יוצרת ShenNong Jewelry– תכשיטים בהשראת הרפואה הסינית. [email protected]

למעבר למאמר השימוש בחמשת הטעמים ברפואה הסינית ובקלאסיקת הPI WEI LUN

מומלצי החודש

מתעניינים? השאירו פרטים. נחזור מהר!