נהר אדום נהר לבן- הבנה וטיפול במחלות דם ולימפה באמצעות רפואה מסורתית- חלק א'

מאת אייל שפרינגר

סדרת מאמרים זו מבוססת על סדנה שהעברתי בקונגרס הICCM בשנת 2012. מאמרים אלו מציגים ידע מסורתי ומודרני, העשוי לסייע בטייפול במחלות דם לימפה ומערכת החיסון. הידע במאמרים דולה מתוך עולם הרפואה המסורתית כלי אבחנה וטיפול  הרלוונטיים לטיפול בסוגים שונים של לוקמיה, לימפומות, מצבים אוטואימוניים, ומחלות של הטחול, הלבלב והכבד, לצד המצבים הנפשיים המתלווים למחלות אלו.

דם ולימפה: מבט התפתחותי

"כשנעשה אדם למנהיג, מן הצורך שיהיו מוכנים כל הדברים;
בית מדרש וחדרים ושולחנות וספסלים,
אחד גבאי ואחד משמש וכיוצא באלה.
אחר כך בא השטן וחוטף את הנקודה הפנימית,
אבל הוא משאיר את כל השאר,
והגלגל מתגלגל רק הנקודה הפנימית חסרה" (בובר, 459).

על ההבדל בין טכניקות אבחנה לנקודת מבט נכונה

כאשר אנו ניגשים לאבחנה, מתייצבים לצידנו כל הכלים שברשותנו; אבחנות הדופק, הלשון והפנים, הכרת הנקודות, הצמחים והמזונות, וכמובן תשתית הידע המסורתי שקיבלנו מהמקורות הספרותיים וממורינו השונים. ועדיין, לעיתים רבות השימוש שאנו עושים בארגז הכלים שלנו איננו מצליח להוביל אותנו ליצירת התנועה הרצויה אצל המטופל.

בשלב זה נשאלת השאלה, מה מנחה את ההתבוננות שלנו, במקום הראשוני ביותר, זה הקודם לכל הידע הטכני שצברנו?
האם אנו זוכרים להתרחק מספיק, לחזור אחורה מספיק, על מנת לקבל את אותה נקודת מבט ראשונית אשר תמקם אותנו בפרספקטיבה מדויקת יותר?

בסדרת מאמרים זו אני מבקש לקחת אתכם למסע במהלכו נבחן את שתי מערכות ההובלה בגופנו- מערכת הדם שהיא הנהר האדום, ומערכת הלימפה שתיקרא הנהר הלבן. במסע זה אשר  אשר יחלוף על פני תחנות ונקודות מבט שונות, ננסה לקשור בין התבוננות ה'מיקרו': התבוננות במטופל ובמחלה, להתבוננות ה'מאקרו': הבנת המהות של מערכות הדם והלימפה. תהליך ההתבוננות הזו יקבל השראה מתחומים רבים כגון נקודת המבט אוולוציונית, אנטומית, פיזיולוגית , מסורות רפואה וארכיטיפים מיתיים מתרבויות שונות.

השוואה בין אדום ולבן מנקודת מבט אנטומית-פזיולוגית

מערכת הלימפה

תנועה וכיוון: את מערכת הלימפה נוכל להקביל יותר לפריפריה, לאותן עיירות או שכונות מגורים בהן הזמן מוריד הילוך, בהן יושבות הזקנות ברחוב וחולקות סיפורים, זוכרות ומעבירות ידע קדום. זוהי התנהלות של חברותא, של מפגש, של התעסקות והעברת אינפורמציה. התנהלות שלא ממהרת לשום מקום. (בעתות שלום, כמובן). ההתנהלות התנועתית היא התנהלות של רשת, של התפצלויות, של פריפריה ומרכז. צינור הלימפה בנוי פרקים פרקים, ובו עובר הנוזל הלימפתי בעזרת שריר חלק, ובעקבות התנודות המגיעות מהנעת שרירי הגוף שלנו. תנועה הלימפה היא תנועה איטית, רנדומאלית, פחות קשורה לדופק הלב, מתנהלת מקטע אחר מקטע. (Yin ביחס למערכת הדם, לרַבּות המערכת הורידית). דרכי הלימפה חדירות ופתוחות לתנועה, הנוזל הבין תאי יכול לעבור בכל מיקום.
תאים: תאי הלימפה נהנים ממידה רבה של עצמאות. ללימפוציטים אפשרות בחירה לנוע כנגד הזרם, 'לחתוך' נתיבים בין הדם לנוזל הבין תאי בעת מרדף פתוגן למשל. הלימפוציטים הנם בעלי גרעין – מעיין חיבור לאינטליגנציה ולזיכרון ראשוניים. אופיים של הלימפוציטים הוא חושני – מגע, מישוש והפרשה הם דרכים בולטות בהתנהלותם.
תחנות מפגש: בבלוטת הלימפה מתכנסים המקרופאג'ים והלימפוציטים B ו- T, ובה מתרחשת העברת מידע, המקרופאג'ים מציגים על משטחיהם החיצוניים את האנטיגן החדש ובהתאם לצורך התאים הנדרשים למלחמה מתרבים. ניתן להתייחס לטחול כאל ה'תחנה המרכזית' במערכת זו. בלוטת לימפה גדולה, מזכירה במעט את מבנה הכליה, מקבלת אספקת דם מאבי העורקים ומסננת.

מערכת הדם

תנועה וכיוון: ניתן להקביל את מערכת הדם למעיין אוטוסטראדה דו סטרית מהירה.
התנועה היא תנועה קווית, מהירה, בעלת קצב סדור.
המערכת בעלת מבנה וברור ותיחומים ברורים בין חלקיה השונים (דוגמת ההבדל ברור בין המערכת העורקית הנושאת דם העשיר בחמצן ומערכת הורידית הנושאת דם עשיר בפחמן דו חמצני), ניתן לדַמות את העורק ל 'אוטוסטרדה א' – בעלת טונוס גבוה, זרימה מהירה ולחץ גבוה (יותר Yang).
במקביל ניתן לדמות את הווריד ל 'אוטוסטרדה ב'- בעלת מעטפות רופפות ודקות יותר של שריר ורקמת חיבור התומכות בכלי הדם, ריבוי שסתומים, זרימה איטית יותר המושפעת מתנועות שרירים רנדומליות, ומבנה נפוח יותר(יותר Yin ביחס לעורק).
תאים: תאי הדם האדומים מוגבלים לכלי הדם. הם פאסיביים בתנועתם ומובלים כ'עדר'. על אף הקשר שלהם ללב הם כשלעצמם חסרי 'לב' (גרעין תא), תכונה המאפשרת להם גמישות, התכווצות בלחץ ומעבר בנימים קטנים. במרכזם מולקולת המוגלובין המכילה ברזל וקושרת אליה את החמצן.
תחנות מפגש: המפגש בין הדם הורידי לדם העורקי, מתקיים תוך כדי תנועה, ללא עצירה, בדומה לאותם אנשי עסקים ממהרים המחליפים דברים תוך הליכה נחפזת במסדרון. ניתן להתייחס לכבד כאל ה'תחנה המרכזית' המשרתת את מערכת הדם, מזינה אותה, מנקה אותה ומהווה איזור מפגש בין מספר כלי דם ראשיים.

לימפה ודם במבט אבולוציוני

התבוננות על התפתחות צורות החיים מראה לנו כיוון אבולוציוני ברור של תנועה מהתנהלות לימפתית אל עבר התנהלות דמית. נוכל לראות כי בצורות חיים פרימיטיביות (דוגמת המדוזה- מחלקת ההידראטיים) אין מערכת הובלה. ישנו צינור הובלה היקפי אשר תנועת הנוזל בו מתבצעת הודות לשערות ריסניות הנעות בעידון כלפי כיוון אחד, ומשפעת גם מזרמי הים מבחוץ. המורפולוגיה של אותן צורות חיים קדומות מורכבת בעיקרה מתי אפיתל ומזרועות ללכידת מזון המכילות תאים צורבים לשם כך. תהליך העיכול מתרחש ע"י פעפוע וספיגה. מערכת ההובלה בצורות קדומות אלו היא אטית, רנדומאלית, אינה קצבית. בהדרגה נוכל לראות התפתחות של ספיגה מזון בפריפריה ודיפוזיה לחלל מרכזי (דוגמת האלמוגים), כיווצי עור אקטיביים (דוגמת כוכבי ים), ועד תחילת התהוות של מערכת דם חד כיוונית בעלת חלק מרכזי המתנפח ומרפה (דוגמת תולעים), צינור וקשריות (דוגמת חרקים) והתהוות תאי דם בעלי גרעינים (דוגמת צפרדעים). תחילתה של מערכת הדם כפי שמוכרת לנו כיום מאופיינת במשאבת הלב כחלק מהצינור עצמו ובמעבר נימי (דוגמת הדגים), בחוסר הפרדה וניקיון בין דם מחומצן לדם מפוחמן (דוגמת הזוחלים), ועד ההפרדה לשני מחזורי דם נפרדים, גוף וריאות, כפי שמוכרת אצלנו היונקים. כאשר נתבונן כיום, בהתפצלות התאים מתוך תאי הגזע, נראה גם כאן כי הלימפוציטים מתפצלים בשלב מוקדם יותר מתא האב בעוד שהתאים האדומים, הטסיות והנוטר ופילים מתפצלים בשלב מאוחר יותר.

זה לעומת זה
כפי שראינו עד כה, ההתנהלות הלימפתית קדומה להתנהלות הדמית. היא מתאפיינת בחוש המישוש (חישה דרך מגע, חושניות), ביכולת להכיל שונות (מתבטאת ברבייה אנדרוגנית, למשל), בהפרשה, ברגנרציה מפותחת, בתנועה עצמאית אך גם בנטייה לטפילות. ההתנהלות הדמית, לעומתה, מאוחרת יותר, מתפתחת  לחושים נוספים, מצטמצמת לרבייה זוויגית מוגדרת, להפחתה ביכולת הרגנרטיבית, להתפתחות ברורה של גבולות פנים חוץ ושל איבריים פנימיים מוגדרים. מערכת הדם ומערכת הלימפה מתאחדות בסופו של דבר בלב. איחוד זה משקף לנו את הצורך הן במערכת לימפה והן במערכת דם חזקות מבחינה איכותית וכמותית. באדם בריא, לימפה ודם תעבודנה יחד, האחת לא תחסום את רעותה והאחרת לא תתיש את חברתה. הפתולוגיות בהן ניתקל יכולות לנבוע מעודף או חוסר באחת מהן, בשתיהן, או באחת לעומת רעותה- דבר המשקף 'קצר' מסוים בתקשורת ביניהן. ישנו כאן מהלך של ציר היצירה, מהמים לאש. ממח העצם (שלוחה של ה Shen-  שורש ה Yin וה Yang) זרוע אחת מייצרת לימפוציטים, אשר עוברים בדרכי הלימפה ודרך הטחול, והזרוע האחרת מייצרת כדוריות אדומות העוברות דרך כלי הדם והכבד- ושתי הזרועות נפגשות בלב. עבודה עם תזונה מאפשרת עבודה על ציר אש-מים דרך האדמה. לפתולוגיות לימפה ודם ביטויים נפשיים, נוסף לביטויים הפיסיים בהם נעסוק בהמשך. מצבים נפשיים של מערכת הלימפה יתאפיינו למשל בדיכאון, בחוסר ריכוז, בהתעסקות יתר בביטחון והגנה על חשבון החיים עצמם, לעומת מצבים נפשיים המקושרים לדם אשר יכולים להתבטא בשתלטנות, מאניה, פסיכוזות וכיוצא בזה, ברצון לכבוש אף במחיר של הקרבת הזכרון או לחלופין במצבים המשקפים חוסר דם, כגון קושי לרצות מטרות ולהשיגן.  דוגמא יפה להתנהלות נפשית על רקע דם ניתן לראות בחולשתו של עשו, המובילה אותו למכור את בכורתו תמורת הזנה:  "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב: 'הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, כִּי עָיֵף אָנֹכִי!' עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם"  כאשר נעבוד עם מטופל, נרצה לברר לעצמנו, ראשית מה נטייתו הטבעית של אותו אדם, לאיזה כיוון הוא נוטה מלכתחילה.מה מספרים לנו תווי פניו, אורחות חייו, התנהלותו, עיסוקו, מערכות היחסים אותן הוא מנהל? מכאן נרצה לבדוק האם הוא נמצא במקום שלו, במקום הנכון לו? האם נטייתו  הגיעה למצב עודף המייצר לו סבל? האם הוא מתכחש לנטייתו הטבעית ומנסה להיות מה שהוא לא? האם אורח חייו ובחירת מזונותיו משרתים את הקונסטיטוציה שלו בצורה הטובה ביותר? האם אנו מצליחים לזהות את כיוון התפתחות המחלה? האם המטופל ואורח חייו, תואמים את הכיוון האבולוציוני הנע מלימפה לדם? (גם אם המטופל לימפתי ונרצה להשאיר אותו ככזה…), מהו טיבה של האינטראקציה בין שנינו במהלך הטיפול בקליניקה?  ולבסוף נשאלת השאלה כיצד אנו כמטפלים יכולים לעזור למטופל שלנו להיות מי שהוא, בצורה המדויקת לו ביותר. בהקשר הזה מעניין להתבונן על הנחש כסמל. הנחש כחיה המהווה ציר בין צורת חיים פרימיטיבית למודרנית. מסמלת במיתוסים מעבר בין חיים למוות, בין אי ידיעה לידיעה, מסמלת רפואה, ארוס (ואצל הסינים את הטחול, גם כן קשור לעניינינו…) הארס של הנחש למעשה ממוסס את הרקמות ופוגע בסדר הקיים, הוא גורם לערבוב דם ולימפה, וניתן לראות בו כמעיין 'סוכן' של צורות חיים לימפתיות המבקש להחזיר אותנו אחורה למצב קודם.

אייל שפרינגר (Dip.Ac CH) מטפל ברפואה סינית עתיקה, תזונה סינית מקרוביוטית, צמחי מרפא וטווינא.  מייסד המרכז לרפואה מסורתית, מנחה קורס המטפלים לתזונה סינית מקרוביוטית[email protected]

מומלצי החודש

מתעניינים? השאירו פרטים. נחזור מהר!