ניחוח מרפא של הדס וגויאבה

תמיד אזכור את האווירה המיוחדת של חגי תשרי אשר שררה בשכונה בה גדלתי ברמת גן. תשרי היה החודש של הריח, הריח שליווה אותי בדרכי לבית הספר. תשרי היה החלק של השנה בו בית הספר עדיין מרגש, המחברות עודן ריקות והמורות עדיין מחייכות. תקופה קצרה של לימודים, רגע אחרי החופש הגדול ורגע לפני חופשות החגים.

אני זוכר את ריח הגשמים הראשונים אשר עמד באויר הבוקר בדרך לבית הספר, ריח הספרים החדשים, הריח החדש של הסנדוויץ' העטוף בנייר פרגמנט אשר כבר הספקתי לשכוח במהלך החופש הגדול.

ברחוב, בדרך לבית הספר עמדו אז בתים קטנים עטורי צמחי נוי ומאכל אשר בעונת הסתיו עלו מהם בערבוביה ריחות הדס, גויאבה ולימון. כאשר הגיעו חגי תשרי התווספו הריחות של עוגות הדבש וביום כיפור בבית הכנסת נהגו המתפללים הצמים לשאוף אבקה אשר ריח תבלין הציפורן ניכר בה, כדי לחזק את רוחם בזמן הצום והתפילות. בחג הסוכות זכיתי לצפות בטקס קמאי. המתפללים אחזו באגודות של ארבעת המינים: לולב, הדס, ערבה ואתרוג והניפו אותם כהנף חרב ל4 הרוחות בעוד בית הכנסת התמלא בריח נעים של אתרוג והדס.

הסתיו הוא זמן למבט פנימה

לתקופות מעבר ושינוי נודעת חשיבות רבה בגישות הרפואיות המכירות בקשר בין האדם לטבע. גישות מסורתיות שונות מציגות את הסתיו כתקופה של יובש, רוח וקרירות. הרפואה הסינית קושרת בין תקופת הסתיו לאיכות המתכת המתבטאת כתנועה טבעית של כיווץ ומעבר מהחיצוני לפנימי.

המעבר בין החוץ לפנים איננו קל. בדומה לשלכת העוברת על חלק מהעצים בסתיו, תהליך טבעי המסייע להישרדות העץ, הסתיו מחייב ויתור על מה שיש לקיץ להציע: ויתור על חוויות חושיות וחושניות, תקשורת בין אישית קלילה במסגרת חופשה או בילוי בים, פריקה של מתחים באמצעות תנועה וחוויה של חופש. את כל אלו אמורה להחליף שגרה של עבודה ולימודים, הצטרפות למסגרות, כיסוי הגוף בבגדים כהים והפחתה ברמת התנועה והחשיפה לעולם החיצוני. הסתיו דורש מהאדם קורבן, שלכת, ויתור והשלה של המיותר למען שמירה על החיוני והבטחת ההישרדות בחורף. לא פלא שבפולקלור הסיני הסתיו היה תקופת השנה בה הוצאו אסירים להורג ובה נשחטו חיות הבית כדי לשמר את בשרן לחורף. גם בתרבות היהודית נפוצים מנהגים של "תשליך" כפרה וצום.

תהליך טבעי עם משבר בצידו

על פי הרפואה הסינית, הסתיו הוא תקופה בה עלול להיווצר ניגוד המתבטא בין תפקודי הגוף השונים ובעיקר בין תפקוד הכבד (Gan) המבטא את איכות העץ הרוצה להמשיך ולחוות את החיים ולא לוותר על צמיחה והתרחבות, לבין הראות (Fei) המבטאות את איכות המתכת החותכת ומייצגת את הכורח לוותר, להיטהר, למרכז ולדחוס את הצ'י-כוח החיים אל מרכז הגוף.

כאשר קיים קונפליקט עולה הסיכוי להופעת מחלה. רבות ממחלות הסתיו כגון אלרגיה, בעיות עור, דלקת גרון, ומחלות דרכי הנשימה מבטאות את הקושי של האדם בהתמודדות עם קונפליקט זה ואת הקושי להבין את החיוניות בשתי התנועות המנוגדות הללו לחיים.

הטיפול באמצעים כגון תזונה, צמחי מרפא, דיקור או צ'י קונג בדומה למנהגים מסורתיים שונים נועד להביא את הקונפליקט הזה למקום של השלמה, למקום בו כל תנועה מוצאת את מקומה הנכון כך שהבריאות מתבטאת כהחלמה של הכבד, הראות, הרקמות והתפקודים הגופניים והנפשיים הקשורים לאברים אלו.

מזונות הסתיו באים לעזרתנו

המזונות וצמחי הסתיו נושאים עימם תכונות רפואיות המסייעות לנו להסתגל לשינויי העונות. התכונות הרפואיות של הצמחים אינן מתגלות רק במעבדה אלא נחוות על ידנו ומשפיעות עלינו באמצעות טעם, ריח, מרקם צבע וצורה המשפיעים על חושינו ומסייעים לנו להתאים עצמנו לעונה החדשה.

סקירה של איכויותיהן השונות של צמחי הסתיו וההתוויות הרפואיות המסורתיות מגלה לנו כי ניתן להגדיר שתי קבוצות צמחים עיקריות: האחת ממתנת את האיכות היבשה והמכווצת של הסתיו על ידי טעמים מתוקים וחמוצים ומרקמים ריריים ושומניים המסייעים ללחלוח הרקמות ולאיזון היובש והכיווץ אשר הסתיו מביא עימו.

קבוצה אחרת של מזונות וצמחים מדגישה דווקא את האיכות הסתווית של כיווץ וייבוש. למזונות אלו טעמים עפיצים או מרירים המשולבים בארומטיות חזקה המעודדת חיטוי של הרקמות וייבושן.

הגויאבה מגלה את משפחתה האובדת

עם בוא הסתיו התעורר דיון מעניין בקבוצת הפייסבוק של בוגרי קורס התזונה למטפלים. הדיון הפעם נסוב סביב הגויאבה המבשילה ונותנת את ריחה בסתיו והנסיון להבין את איכויותיה הרפואיות במושגים מסורתיים. התגובות השונות לנושא הרחיבו את העיסוק במסגרת הדיון לצמחים נוספים בני משפחתה של הגויאבה- משפחת ההדסיים: ההדס, הציפורן והאקליפטוס וכך נחשפו קווי דימיון משותפים בין הצמחים בני המשפחה הזו והתגלה הקשר האפשרי ביניהם לבין איבר הראות ועונת הסתיו.

מדוע בחרנו לחקור את משפחת הדסיים כדי להבין את הגויאבה?

אחת הדרכים לעמוד על טיבו של מזון או צמח מרפא היא ללמוד אודות בני המשפחה הבוטנית שלו, צמחים החולקים עימו דמיון בצורתם, איכויותיהם והשפעתם הרפואית. במשפחת ההדסיים אנו מכירים את ההדס, תבלין הציפורן, הגויאבה עצמה ועץ האקליפטוס. למרות שניראה לראשונה כי מדובר ברשימה מקרית בלבד של צמחים המגיעים מאזורים שונים ברחבי העולם, ניתן להבחין כי רפואות מסורתיות שונות עשו שימוש דומה בצמחים אלו תוך שימוש בארומטיות (ריחניות) הרבה שלהם ותכונותיהם המכווצות, מייבשות ומחטאות.

הדס-שימוש רפואי ומסורתי

 ההדס (Myrtus) הוא צמח המופיע בפולקלור היהודי בסתיו ובחג הסוכות. כצמח סתווי הוא נושא עימו מספר תכונות מתכתיות הכוללות ייבוש, כיווץ וחיטוי ואף השפעה רוחנית.

ההדס כצמח מחטא: ההדס משמש מסורתית לייבוש וחיטוי עור של תינוקות בדומה לאבקת טלק. השימוש בו מבוסס על ייבוש עלי הצמח וטחינתם לאבקה דקה. אבקה ריחנית זו מייבשת, מחטאת ומכווצת את העור וכך מונעת פצעי החתלה הנובעים מסביבה לחה ולא נקייה.

איחוי פצעים: ההדס יכול לשמש לעידוד החלמה של פצעים על ידי שימוש באבקת הצמח. חליטה של נוף הצמח או הפירות המבושלים משמשת לטיפול בכיבים, פצעים ודלקות במערכת העיכול כמו במחלת קרוהן, קוליטיס זיהומי מעיים או אולקוס (יש להיוועץ במטפל לפני שימוש בצמחי מרפא לטיפול במחלות). החליטה יכולה לשמש כשטיפה חיצונית לעידוד סגירה של פצעים על גבי העור. הרמב"ם ציין את השימוש בשמן ההדס לכיווץ העטרה של הרך הנימול. השפעה זו נובעת כנראה מהשמנים האתריים המחטאים המצויים בהדס ובשל תכולת החומרים הטאנינים שבו התורמים ליכולת הכיווץ שלו.

טיפול במערכת העיכול: האיכות המכווצת במיוחד של הפירות משמשת גם לטיפול בטחורים, בשלשול ובהקאות. יהודי עירק נהגו להשתמש החליטת הדס לטיפול בתולעי מעיים.

טיפול בסוכרת: פירות ההדס העפיצים והמכווצים בעלי הארומה המיוחדת משמשים מסורתית לטיפול בסוכרת ולבישום תבשילים.

טיפול במצבים נפשיים ונוירולוגיים: במיתולוגיה הרומית ההדס היה הצמח של האלה ונוס, אלת היופי והאהבה המיוצגת  על ידי כוכב ונוס- הכוכב הלבן. הלובן והיופי הם תכונותיו של אלמנט המתכת וכוכב ונוס/נוגה הוא הכוכב המייצג את אלמנט המתכת בעולם הרפואה הסינית. ריח ההדס ניקשר בתרבות האירופאית באהבה והוא שימש כצמח פולחני בתרבויות רבות באירופה ובמזרח התיכון. ברפואה המקומית ההדס בדומה לצמחים ריחניים נוספים שימש להרחקת "שדים" וטיפול בשיגעון, אפילפסיה וכאבי ראש.

טיפול בנשירת שיער: רופאי ימי הביניים, ביניהם אבן וחשיה וקזויני תיארו את השימוש החיצוני בהדס לטיפוח השיער, עצירת נשירה והשחרתו.

אקליפטוס: העץ הריחני מאוסטרליה 

 כן, גם האקליפטוס (Eucalyptus) הינו בן למשפחת ההדסיים: בדומה להדס, עליו גילדניים, נוקשים, וגם לו ריח חזק ופרי כדורי המסתיים במעין כתר הדומה לפירות ההדס. לאיקליפטוס אפקט מייבש, מכווץ ומחטא, אך יש להשתמש בו בעיקר בשימוש חיצוני בשל רעילות השמן האתרי שבו כאשר הוא נצרך בכמויות גדולות. מספר שימושים לאקליפטוס:

טיפול בליחה ובעיות נשימה: השמן האתרי של הצמח מכייח, מרגיע ונוגד ספזם בדרכי הנשימה.

טיפול בחתכים וכיבים מוגלתיים: לשמן האתרי או למרתח העלים אפקט המשלב ספיחת מוגלה, כיווץ שולי חתכים, קירור (למשל בפצעי הרפס) וחיטוי.

השפעה נוגדת עווית: לשמן האתרי של הצמח בשימוש חיצוני השפעה מרפה על השרירים ועל כן מקובל להשתמש בו להקלה על אסטמה, התכווצויות שרירים של  ספורטאים חבלות ונקעים.

טיפול בסוכרת: מיצוי העלים בסחיטה או בתה הינו בעל תכונות היפוגליקמיות (מפחיתות רמת סוכר בדם).

ציפורן: ניצן חם מזג

בני משפחת ההדסיים אשר היכרנו עד כה תרמו בעיקר את עליהם ופריים. במקרה של הציפורן (Syzygium aromaticum) אנו משתמשים בניצן הפרח המיובש ולא בעלה.

ברוב מסורות רפואת הצמחים, קיימת הקבלה בין חלק הצמח הנימצא בשימוש ואיברים בגוף האדם: חלקים נמוכים בצמח מקבילים בדרך כלל לשורש של האדם- הרגליים ופלג הגוף התחתון בעוד חלקים עליונים של הצמח כגון עלים מטפלים באברי פלג הגוף העליון, למשל לב ראות גרון או מוח.

כאשר מדובר בניצן של פרח דוגמת הציפורן נצפה להשפעה של הצמח על מערכות הנמצאות בשני מיקומים בגוף. האחד: מערכות הנימצאות ברום הגוף כשם שהניצן נימצא בשלב שיא של התפתחות הצמח וממוקם בחלקי הצמח העליונים. מערכות הגוף המקבילות לרום הצמח הן הלב הראות והנפש עליהן משפיע הציפורן.

מיקום נוסף מתבטא בצורתו ותפקידו הבוטני של  ניצן הציפורן. הניצן הוא למעשה איבר המין של הצמח, ואף צורת הניצן דומה לאיבר המין הגברי. לצמח מיוחסת השפעה אפשרית על התפקוד המיני של האדם הצורך אותו. הציפורן אם כן מטפל בשני איזורים בגוף –איזור הלב הראות והמוח ובאברי המין המצויים בפלג הגוף התחתון.

יש לזכור כי בשל השתייכות הצמח למשפחת ההדסיים השפעת הצמח על איזורים אילו תיהיה קשורה לתכונות הרפואיות הכלליות של בני משפחה זו: ספיחה, כיווץ, ייבוש, וארומטיות היוצרת חיטוי, פיזור של ליחה והמרצה של הנפש ומערכת העצבים.

שימוש ביתי רפואי בציפורן

הציפורן שהינה צמח מרפא המגיע מארצות כמו מלזיה, זנזיבר ואינדונזיה משמשת ניקראת ברפואה הסינית Ding xiang. משמעות Xiang היא ריח ו Ding היא מילה המציינת סיגנון מיוחד של קיצוץ בשר במטבח הסיני לחתיכות קטנות (בדומה לגודל הציפורן) או תוספת לשם משפחה של גבר.

טיפול במערכת המין:

מבחינה רפואית-מסורתית הציפורן מחזקת את Yang הכליות הגברי, מחממת ומכווצת. על ידי פעולת החימום והכיווץ הציפורן מונעת שלשול, קרי לילה, הפרשות וגינליות (ספיחה) ומשפרת את התיפקוד המיני (תפקודים הקשורים לאיכות ה-Yang).

רבי חיים ויטאל, רופא יהודי מימי הביניים המליץ לאכול במשך שלושה בקרים רצופים פרחי ציפורן לחים למניעת קרי לילה. ברפואה הסינית משלבים את הציפורן עם קינמון לטיפול בחולשה מינית על רקע של קור.

טיפול בליחה: הציפורן יכולה לשמש לטיפול בבעיות של ליחה קרה בדרכי הנשימה. על פי הרפואה ההודית הציפורן מגבירה את היובש והחום בגוף ומפחיתה את הליחה. מתכון איורוודי בסיסי הוא תה 4 התבלינים המכיל ציפורן ג'ינג'ר, קינמון והל אשר נועד לסילוק פסולת (AMA) מהגוף.

השפעה על מערכת העיכול: הציפורן ממריצה את העיכול. הסינים ממליצים עליה לטיפול בבחילות, הקאות כאבי בטן וחוסר תיאבון על רקע של קור, לשיפור ריח הפה ולהקלת כאבי שיניים.

השפעה היפוגליקמית: לציפורן השפעה היפוגליקמיה קלה בדומה לקינמון והיא מתאימה במיוחד לחולי סוכרת הסובלים מהשמנה, עייפות ותחושת קור.

השפעה נפשית: לציפורן השפעה ממריצה נפשית, הרמב"ם מתאר את הציפורן כחומר מרפא להיסטריה, מחלת הנפילה וכטיפול לדפיקות לב מוגברות. הרופא המוסלמי איבן סינא השתמש בציפורן לטיפול ב"שכל קר" הסובל מדיכאון.

גויאבה: לאהוב או לשנוא 

רוב האנשים חושבים שגויאבה היא רק פרי עם ריח אותו ניתן לשנוא או לאהוב המבשיל לתקופה קצרה בסתיו. הגויאבה (Psidium) הינה צמח מאכל ומרפא משמעותי המגיע ממרכז אמריקה ויש לה תכונות מיוחדות המזכירות את תכונתיהם הרפואיות של הצמחים אשר הוזכרו עד כה:

איכות כללית: הגויאבה היא פרי סתווי אשר מנקודת המבט של הרפואה הסינית, מאפייניו קשורים לאיכויות האדמה והמתכת. הטעם המתוק, הצורה העגולה והצבע הצהוב קושרים את הגויאבה לאלמנט האדמה. הטעם המעט עפיץ וסופח, הפנים הלבן והארומטיות המעוררת את הראות קושרים את הגויאבה לאלמנט המתכת.

לגויאבה מספר שימושים רפואיים מסורתיים:

טיפול בסוכרת:  העלים וקליפה משמשים כתרופה לסוכרת והפרי עצמו משמש כמאכל לחולי סוכרת.

טיפול במלריה והורדת חום: בארצות מוצאה של הגויאבה במרכז אמריקה ובאיזורים הטרופיים באסיה בהם בעיקר מגדלים את הגויאבה כיום, משתמשים בעלים ובקליפה להורדת חום ולהקלה על תסמיני המלריה.

ספיחה: קליפת הגזע והעלים משמשים כמרתח לשתייה המסייע לעצירה של שלשול והפרשות וגינליות  שקופות, לעצירת דימום ווסתי מוגבר ולאיחוי פצעים חיצוניים. הפרי בעל הטעם ההעפיץ יכול להיאכל במצבי דלקת חניכיים, אכילתו מעודדת עצירת דימום ועידוד החלמת החניכיים. בנוסף הפרי משמש לטיפול באסטמה ליחתית וכמזון לחולי סוכרת. לחולי סכרת קשה להחלים מדלקות חניכיים בשל הפגיעה בכלי הדם הקטנים המזינים את החניכיים. במקרה זה גויאבה יכולה להיות מזון המתאים להם בדיוק.

כדור עם כתר: הצורה החיצונית המשותפת לצמחי סוף הקיץ והסתיו

מעניין לשים לב כי לרוב פירות ותבליני הסתיו יש דימיון צורני כללי המתבטא בצורה הכוללת חלק עגול המייצג את האדמה, ההולך ומתכווץ לקראת הקצה המייצג את איכות המתכת. לדוגמה: הגויאבה, פרי עגול עם כתר בקצהו, דומים לפרי ההדס אשר גם לו יש כתר ולאקליפטוס עם הכתר הקטן. גם הרימון שאפילו איננו בן משפחה מתאפיין במראה עגול וכתר. האתרוג הסתווי, בן למשפחת ההדריים מתאפיין אף הוא בגוף עגול המסתיים בבליטה צרה בצד אחד ובפיטם צר ובולט בצידו השני. האגס הסתווי הינו בעל גוף מעוגל ההולך וצר וגם תבלין הציפורן בנוי מניצן כדורי ומעוגל וגבעול קטן ומכווץ- אותה צורה בסיסית החוזרת על עצמה בווראציות שונות.

איסוף לפני פרידה

חג הסוכות הוא חג האסיף, חג בו בני משפחה וחברים מתכנסים אל הסוכה ואנו נאספים, מסכמים תקופה ואוזרים כוחות לקראת תקופה של קור ושגרה. הצמחים בני משפחת ההדסיים: ההדס, האיקליפטוס, הגויאבה והציפורן ניחנו באותה יכולת של כיווץ ושמירה על משאבי הגוף ובהם שתן, זרע, הפרשות ודם, במקביל ליכולת חיטוי והסרת כל מה שמיותר ומפריע לחיים כגון חרקים, עודפי סוכר,עודפי ליחה ו"שדים" נפשיים.

משפחת ההדסיים עוזרת לנו לקבל ולהפנים את השיעור אותו עלינו ללמוד בעונת הסתיו: לוותר ולהתכווץ אך גם ולשמר את החיוני. בסוף התהליך הם משאירים לנו ניחוח מרומם נפש המשאיר את תודעתינו צלולה, נקיה ומוכנה לבאות.

 אייל שפרינגר, מייסד האתר, מטפל, מרצה וחוקר גישות טיפול מסורתיות. בעל תואר שני במחקר של רפואות מזרח אסיה. יוצר ומלמד את קורס התזונה למטפלים על פי שיטת TEF ואת קורס  "שירת הדם"-קורס ללימוד ניתוח בדיקות דם בגישה משולבת. ממחברי הספר בישולחיים – תזונה למטופלי סרטן.

האם המאמר עניין אתכם? רוצים להמשיך ללמוד איתי? מוזמנים להשאיר פרטים כאן