'לא רוח ולא חומר'

ראיון עם עדו ברק, מטפל המרכז

מאת שרון בנרף

כיצד ידע שמיימי מתגלם ברקמות הכי פיסיות? מה משותף לאנשי דת ורפואה ? ולאילו גבהים אפשר להגיע באמצעות… לעיסה?!  נפגשתי עם עדו ברק, מטפל 'המרכז לרפואה מסורתית' לראיון על אמונתו, דרכו וחוויותיו, כמטפל ברפואה סינית ובתזונה מקרוביוטית. מזמינה אתכם להצטרף לשיחה המרתקת… וכחסידי תזונה נאמנים (וגרגרנים…) בסוף מובטח גם מתכון 🙂

בוא נתחיל מקצת הסטוריה- ב 2006 בעצם סיימת את לימודיך ברפואה סינית…
נכון. למדתי בבי"ס 'מירב', השייך לאוניברסיטה הפתוחה ולקופ"ח 'מכבי'. הייתי במחזור השני של ביה"ס. בשנה הרביעית ללימודיי כבר התחלתי להתמחות בשיטת 'הגזעים והענפים' אצל עדי גולדנברג, התמחות בת שנתיים.

למה החלטת להתמחות ב'גזעים והענפים'?
רציתי להעמיק את הידע. בעצם, למה בכלל הגעתי לרפואה הסינית? מילדות עניינו אותי תרבויות עתיקות ובמיוחד דרכי הרפואה שלהן- האמונות, הדתות. כשחשבתי במה אני רוצה לעסוק היה ברור לי שאני הולך לכיוון הזה. היה ברור לי שאני הולך ללמוד רפואה סינית.

רבים מגיעים למקצוע הזה ממקום שהכירו אותו קודם כמטופלים…  איך בעצם נחשפת לרפואה הזאת לראשונה?
נחשפתי דרך ידע- דרך קריאה בספרים, התעניינתי בתרבויות, באמנויות לחימה- קראטה, ג'ודו, קונג פו… אהבתי את התפיסה כי הידע של אמן הלחימה, איננו מושלם אם אין לו גם ידע של ריפוי. נמשכתי גם לתרבויות עתיקות כמו של עמים אינדיאניים ואפריקאים שונים. נמשכתי לטקסים השונים, ולחכמת הרפואה שלהם. כשלמדתי רפואה סינית, היה חסר לי להעמיק את המקום הזה – של השורש, של הרוח. לכן המשכתי להתמחות ב'גזעים והענפים'.גם קראתי על זה. רציתי להעמיק בידע הקדום של הרפואה הסינית.

בעצם הגעת לרפואה ממקום של משיכה אחר ידע, אחר תרבויות עתיקות. יכולת ללכת ולהמשיך לחקור את הידע באקדמיה… למה בחרת דווקא להגיע דווקא למקום טיפולי? האם היה גם רצון לעסוק בריפוי? כן, מאוד. בכל התרבויות הללו למעשה, אנשי הדת הם אנשי הרפואה. כשאדם חולה, הוא הולך לשאמאן. מאוד נמשכתי לדמות של השאמאן, של המטפל השבטי. מילדות נמשכתי בחזקה לדמות הזאת, לאדם בעל היכולות הרוחניות הגבוהות. הרפואה הסינית פחות מדגישה את התחום הזה ומתמקדת בתחומים אחרים.

מה אתה מרגיש שלקחת מהרפואה הסינית?
את הרפואה עצמה, למעשה. במקומות אחרים לא קיים כזה ידע, בכזאת שיטתיות. הרפואה הסינית היא הבסיס, ממנו אפשר אחר כך לצמוח לכל הכיוונים. גם הידע שקיבלתי ממקורות רוחניים יהודים- קבלה, וחסידות: תמיד הרגשתי שהידע הזה 'נעצר' לפני שהוא מגיע לרמת הגוף. הרפואה הסינית היא המקום בו פגשתי את הכניסה של ידע רוחני עד לרמת הגוף, לבשר, לפיסיות לגמרי. יש תורות וידע העוסקים רק ברוח, ויש כאלו שעוסקים רק בגוף. לסינים יש מה שנקרא 'ממוצע מחבר'. זה בעצם כמו הצ'י… זה לא רוח וזה לא חומר

אחרי 'הגזעים והענפים' המשכת לפתח את הידע בעוד מקומות?
כן. המשכתי ללמוד- סו ג'וק, שיטת מאסטר טונג, הקורס של אביחי וולצ'ק (הקורס עוסק בחקר שמות נקודות הדיקור ותפקודיהן- ש.ב.) וקורס ההתמחות בתזונה של אייל שפרינגר. כמו כן למדתי אצל ד"ר ניאזוב תזונה ומקרוביוטיקה, ולאחר מכן נסעתי למכון קושי למקרוביוטיקה בארה"ב.

מה משך אותך בתזונה?
האמת, שקודם כל רציתי בידע הזה לעצמי… אני חושב שזו מיומנות חיים בסיסית שצריך ללמד בבתי ספר! זהו ידע חיוני, שביקשתי גם לחיי, וגם, כמובן, כדי להעשיר באמצעותו את הטיפולים.

תתאר את החוויה ממכון קושי, מה אתה זוכר? מה לקחת משם?
זה זכרון נהדר שאני מתרפק עליו. כחוויה לימודית, כמפגש אנושי, וגם, כמובן- הארוחות המיוחדות שהיו שם. הימים כללו תרגולי גוף, שיעורים עיוניים ופרקטיים, שלוש ארוחות מקרוביוטיות ביום, זאת חוויה מדהימה. הארוחות ערכו כשעה, ועדיין לא היה מספיק זמן…

בטח, כי צריך ללעוס כל כך הרבה…
היו שם כמה ארוחות, שאני חושב שהגעתי ל 200-300 לעיסות לכל ביס, וזאת פשוט מדיטציה… זאת חוויה מכוננת! (אל תנסו את זה בבית… )

אתה חייב לספר לי איך מגיעים לכמות לעיסות כזאת לביס, זה לא נתפס…
יש כמובן דרך לעשות את זה, לוקחים ביס קטן, כדי שלא יגלוש מהר מטה… לועסים בחלק הקדמי של הפה… ישנה טכניקה, וכמובן שזה דורש אימון… יכול להיות שבהמשך אעביר סדנת לעיסה ב'מרכז לרפואה מסורתית' … ההרגשה אח"כ היא מאוד נעימה, מאוד טובה עם הגוף. זה מדיטטיבי, זה כיף. האוכל נהיה ה-ר-ב-ה יותר טעים. החוויה האנרגטית היא אחרת. האוכל נכנס אחרת לתוך הגוף, הוא גורם לך להיות נוכח בתוך הגוף. הרבה פעמים עבודה רוחנית שעושים עם אכילה קשורה למידות, לתשוקה לאכילה. העבודות מהסוג הזה הן חשובות, אבל הן מגיעות עד רמת עומק מסויימת. הן משאירות אותך בראש או מקסימום מעמיקות עד ללב. הלעיסה גורמת לך להיות בנוכחות. בפיסיות.

אתה מדבר על המקרוביוטיקה בכזה כיף! איך זה שנדבקה לה סטיגמה של שיטה נוקשה? אתה מתחבר לסטיגמה הזאת?
אני ממש לא מתחבר לסטיגמה הזאת… המקרוביוטיקה צמחה ביפן, והגיעה לארה"ב עם מיצ'יו קושי ומורים נוספים. זאת היתה אחת התנועות הראשונות שעוררו מודעות לנושאים כמו תזונה, ריפוי ואורח חיים בריא. המקרוביוטיקה פגשה תרבות אמריקאית שהתחום הזה כמעט ולא היה קיים בה, זה היה דבר חדש מאוד בעיניהם. כנראה שבמפגש הראשוני הזה בין התרבויות, הרבה מהידע השורשי והעמוק של המקרוביוטיקה לא יכל לעבור בצורה נאותה. בנוסף, האנשים הראשונים שהגיעו למקרוביוטיקה, היו אנשים מאוד חולים, שנזקקו לתפריט מאוד ספציפי על מנת לטפל בחולי שלהם, על מנת להוציא אותם מהמצב הזה. אבל חשוב להבין שהתפריט הזה לא קבוע, ומשתנה בהמשך המהלך הטיפולי. מתוך רצון להפצת הידע ולחשיפה רחבה, לא היתה למידה מעמיקה של הידע, אלא יותר סדנאות אנקדוטליות, וככה נעשתה חשיפה מאוד חלקית ל"מקרוביוטיקה מהי". לכן היה קל מאוד להרבה אנשים, להתייחס אל המקרוביוטיקה כאל עוד תבנית קבועה של דיאטת פלא ולאמץ דברים מאוד חלקיים מתוכה מבלי לתפוס את המהות. בדרך זו היו גם אנשים שחשבו שהם יודעים מה היא מקרוביוטיקה, והזיקו לעצמם. אבל מי שקיבל הדרכה אמיתית, מג'ורג' אוסווה או ממיצ'יו קושי, או בכלל מי שעבר את התהליך בליווי מורה מוסמך לאורך זמן, הבין שזו שיטה מאוד גמישה. בשהותי במכון צפיתי בהרבה הרצאות מוקלטות של קושי. רואים את הגאונות ואת כוחות הרוח שיש באיש הזה. הוא מדגיש כל כך הרבה בשיחות שלו כמה מקרוביוטיקה היא דבר גמיש. הרי 'מקרוביוטיקה' זה למעשה ידע 'החיים הגדולים'… זו תורת השינוי, זה Yin ו Yang. להבנתי כל תפיסה שלה כדבר נוקשה, מקורה בחוסר ידע והבנה…

היה לך לפני כן גם טיול ליפן- ארץ המוצא של המקרוביוטיקה… איך היה שם?
יפן היתה חוויה של כיף. האוכל נמצא במרכז התרבות… יש הרבה מסורות סביבו. היפנים מאוד מחוברים עד היום לעונות, למצרכים ולשיטות בישול שונות. יש להם חגים ופסטיבלים סביב האוכל. כל ספרי הבישול שלהם מחולקים לפי עונות! זה ההווי שלהם.

התזונה היא כלי דומיננטי בטיפול שלך? תוכל להרחיב על הכלים שאתה מטפל בהם?
אני מטפל בתזונה ובדיקור. אני חושב שתזונה ודיקור הולכים יחד בצורה בלתי רגילה… הם נפלאים ביחד. אני מתחבר למשהו שאביחי וולצ'ק אמר פעם, שהוא רואה בדיקור פעולה דומה לכיוון פסנתרים… יש בכלי הזה הרבה הכוונה… התזונה באה ובונה. היא זו שבכלל מאפשרת שיהיה לנו 'עם מה לעבוד'… יש מטופלים שאתה חייב קודם לבנות אותם עם תזונה, ולחזק אותם, כדי שבהמשך תהיה לך אפשרות להוסיף גם דיקור. אבל חשוב לי להדגיש שגם לאוכל יש איכות רוחנית וגם לדיקור יש איכות גשמית. זו לא באמת דיכטומיה שזה רק מחזק וזה רק מניע…

כשמטופל מגיע לטיפול בתזונה. זה דורש ממנו מחוייבות ומגוייסות לתהליך , שהיא מעבר למה שהדיקור דורש.
ודאי, התזונה דורשת מאמץ מצידך… להשקיע זמן, בישולים…

הרבה פעמים למטופלים יש קושי בהתחלה עם טיפול תזונתי. האם אתה אמפתי לזה? אתה מכיר את זה מהמקום שאתה עשית את השינוי הזה בעצמך?
כן אני מכיר את המקום הזה… חויתי את הקושי. כשאני התחלתי עם התזונה המקרוביוטית ההתחלה היתה מאוד קשה… בכלל, התחלות הן קשות… אבל כשמטופל מגיע לטיפול, למה בעצם הוא מגיע? הוא מגיע כי לא טוב לו… זה אומר שבמקום הזה, הוא פתוח לשינוי… הוא יותר פתוח לקבל את מה שיש לי לתת לו… הוא עשה את המאמץ, הוא הגיע, הוא מקבל ממני 'עצות' והוא עם ראש פתוח אליהן. אני רואה בעבודה שלי ייעוץ. גם באנגלית זה נקרא Macrobiotic Counseling . גם הספר של רבי נחמן נקרא 'ליקוטי עצות'. כי מה זה בעצם הדבר שאתה יכול לתת לאַחר? אתה לא יכול לעבור את התהליך במקומו. אדם הוא זה שעוזר לעצמו. אבל אתה יכול להיות שם ולתת לו עצה טובה. אני מכיר את המקום הקשה של תחילת השינוי התזונתי… ולכן תמיד חשוב לי להדגיש למטופלים שיתכוננו לכך… שיעשו את זה בהדרגתיות… ולהבין את הצורך שעולה לפעמים לקרוץ לכיוון השווארמה… העיקר לשוב ולחזור לדרך המלך. העניין המרכזי הוא שאני סומך על המטופל שלי, שכשהוא בא אלי הוא נכון לשינוי. ואני סומך עליו שהוא יפנים את העצות שיש לי לתת לו, ושהוא גם יראה, כמובן, שזה עושה לו טוב… וזאת המוטיבציה העיקרית להמשיך עם הטיפול…

למה אתה מטפל דווקא כאן? מה מייחד את הקליניקה הזאת בעיניך?
קודם כל ישנה העבודה עם אייל. אייל הוא אחד המורים הכי טובים שלי. מורה ברמה מאוד גבוהה, ואדם שנעים לי לעבוד לצידו. במרכז ישנה אווירה של התחדשות ולמידה. אנחנו לומדים יחד, מדברים, חוקרים. יש תנועה… הלימוד חי ומתרענן. וזאת בעצם למידה שמתרגמת אח"כ גם לכלים פרקטיים למטופלים, היא לא נשארת רק תיאוריה… כל פעם אנחנו בוחרים תחום ומתמקדים בו, בונים מאגר מידע- איסוף של ידע טיפולי שבאמצעותו ניתן לטפל בתחומים שונים, שהוא בסיס איתן לגשת למצבים מסויימים. למשל כרגע אנחנו עוסקים בצמחונות וטבעונות. זו תזונה שיש בה הרבה יתרונות, אך היא לא מתאימה לכל אדם. לפעמים אנשים מקבלים על עצמם צמחונות ממקום אידאולוגי, אבל זה נעשה באופן לא אחראי לגוף. אנחנו בונים מאגר ידע טיפולי שמאפשר לאנשים להמשיך עם הבחירה האמונית שלהם, תומכים בהם ומדריכים אותם כדי שזה יעשה בצורה הנכונה.

העובדה שאתה אדם מאמין נוכחת מאוד במאמרים שלך, האם היא נוכחת גם במקום שלך כאיש טיפול?
ודאי שכן. אני מתפלל על כל מטופל שמגיע אלי. מתפלל שיהיו לו כוחות, שיקבל את מה שהוא צריך. אני מתפלל ש'הלחם והמים' שהמלצתי לו לטיפול- שיהיו לרפואתו.

מה חשוב לך בטיפול? מה אתה מביא לטיפול?
כמו שאמרתי, אני מרגיש על תקן 'יועץ'.אבל כמובן לא 'יועץ' ממקום מרוחק…

יש היום קונוטציה לא טובה למילה 'לייעץ' – היא מתקשרת להתנהגות יישראלית 'נדחפת'- אתה יכול לשפוך עליה אור חיובי…?
אם נחזור שוב למקורות, בברסלב יש ספר שנקרא 'ליקוטי עצות'- מתוך כל הליקוטי מוהר"ן ריכזו שם את הדברים היחסית מעשיים שאתה יכול לעשות כדי לשפר את עצמך. מטופל מגיע ופונה אלי בבקשת עזרה. איך אני אעזור לו? אביא אותו למקום יותר טוב? דרך האבחנה… וההתאמה של מה שהוא צריך, של המזון שהוא צריך, והתאמה נוספת- של האופן שבו אני 'מנגיש' לו את מה שהוא צריך, כך שבאמת יהיה מתאים עבורו. וזה בעצם מה שאני עושה- אני נותן לו עצות…

האם אתה מתייחס לכל אורח החיים של המטופל, מעבר לתזונה?
בשאיפה, בהחלט! כמה שאפשר אני מנסה להתייחס לכמה שיותר רבדים של החיים, דבר שמאוד הודגש במכון קושי: להכניס כמה שיותר תחומים בחיים שלך, למקום בריא. לא להתמקד רק באוכל, או רק בפעילות גופנית… להביא בריאות לכמה שיותר תחומים.

יש תחומים שאתה נמשך אליהם מעבר לרפואה?
אני אוהב מאוד אמנות, מוסיקה – ג'אז, אתני ולנגן… גם אוהב מאוד טבע ולטייל…

בעצם אנחנו פותחים איתך כאן מסורת של 'ראיון עם מתכון' … וביקשתי ממך להביא לנו מתכון שאתה נוהג להכין עם עצמך בבית מדי פעם, שעושה לך טוב… מה הבאת לנו? ומתי אתה מכין אותו לעצמך?
זה מתכון שאני מכין לעצמי מדי פעם, כשבא לי משהו מתוק ועם זאת אני בשליטה עצמית… מתכון שהוא גרסה שלי למתכון מקרוביוטי מסורתי…

תפוח מתוק בתנור
לוקחים תפוחים מזן מתוק (פינק ליידי הכי טוב 🙂 )
ומשתמשים במוציא ליבה לרוקן ממנו את הזרעים (מרוקנים מצד אחד בלבד – לא מגיעים עד הסוף ,אלא שומרים על התחתית שלמה).
מחוררים מעט את התפוחים בהיקפם עם מזלג.
מכינים תערובת בכמות מספקת למילוי התפוחים שהיחס שלה הוא:
1 כפית מיסו לבן + 1 כפית מיסו אורז + מספר כפות שקדים טחונים.
מערבבים למרקם 'פלסטלינה' ומעצבים לצורת גליל, כקוטר ליבת התפוח.
ממלאים את פנים התפוחים בתערובת המיסו, וסביב הפתח זורים מעט גרגרי מלח.

עדו_תפוחים_לפני_קטן
בתחתית התבנית שמים כ 1.5 – 2 ס"מ מים.
אופים את התפוחים למשך כשעה בחום של 180 מעלות,
או עד שהתפוחים רכים ושזופים – (משתנה מתנור לתנור) – להקפיד שלא יישרף.
יוצא חבל על הזמן!

תפוחים_עדו_אחרי_קטן

אנחנו מגיעים לסיום הראיון… אולי נסיים בשאלה – איך אתה מסיים טיפול? איך נפרדים בסוף מפגש?
בדרך כלל לאחר התאמת התפריט ומתן כל ההסברים המטופל שואל 'אז מאיפה אני מתחיל עכשיו?'… בשלב הזה אני מסביר כיצד להתחיל באופן הדרגתי, מעודד אותו להתנסות, לשחק עם זה, להנות מזה. להתחיל לצעוד בדרך הזו בקצב שלו. להיות קשוב להרגשות ולתחושות הגוף, ומדגיש שכל מסע ארוך מתחיל בצעד קטן אחד…

לקריאת מאמרים ומתכונים מאת עדו ברק
עידו ברק-רקע מקצועי
לקביעת תור בקליניקת 'המרכז לרפואה מסורתית'

נהניתם מהראיון? ניסיתם את המתכון? יש לכם שאלה להפנות לעדו? מוזמנים לכתוב לנו תגובה בתחתית הדף!

מומלצי החודש

מתעניינים? השאירו פרטים. נחזור מהר!