שימוש רפואי במזון בתורה שבעל פה-חלק ב'- פריון והריון
מאת עדו ברק
מאמר זה ממשיך ומציג את הנחיות התזונה כפי שעברו במסורת היהודית, ומתמקד בפוריות הגבר והאשה ובתקופת ההריון וההנקה
מזון המעוברת והמניקה
"אמר רבי שמעון: הקשואים והאבטיחים והחציר והבצלים קשים לעוברות (=למעוברות)". (תנחומא שמות יד).
"סריס חמה… ממאי הוי? (=איך נוצר סריס חמה)? דאפיה אמיה בטיהרא, ושתיה שיכרא מרקא (=שאופה אמו לחם בשעות הצהרים, ושותה שיכר חריף בזמן ההריון, ומחמת חימום הגוף נוצר ליקוי זה בילד)". (יבמות פ עמוד א).
סריס חמה הוא אדם שיש ליקוי בהתפתחותו המינית, בין אם מסיבה תורשתית או מפני ליקוי בפעילות בלוטות ההפרשה הפנימיות. יש פה שילוב של חום הצהרים, החום מתנור האפיה ושתיית השיכר החזק שגורם להשפעה קיצונית על האם והעובר. מעיין עודף יאנג וחום חיצוני הגורמים לעובר להיות קר וחסר יאנג (כשם שפירות יינים גדלים במזג אויר חם). הסימנים האפשריים הם: מבנה גוף נשי, קול נשי, אין שיער ערוה וזקן, השמנת יתר וכו.
במסכת נידה כד עמוד ב, מובא ששתיית יין חי עלולה לגרום למעוברת להפיל חתיכות בשר קטנות מפני שעוברה נימוח מחוזק היין.
"עוברה שהריחה – מאכילין אותה עד שתשיב נפשה". (יומא פב עמוד א).
אשה מעוברת שהריחה מאכל מסוים ומתאוה לו, אפילו אם הוא לא כשר, או אפילו ביום צום, אם לא תאכל ממנו – עלולה להפיל את עוברה, ולכן בתחילה נותנים לה לטעום ממנו מעט, ובהתאם לצורך מגדילים את הכמות עד שתשוב נפשה. רש"י מסביר שגם העובר מריח את ריח התבשיל, והוא מתאווה לו, ואם היא אינה אוכלת אותו- שניהם נמצאים בסכנה.
מדברי הגמרא בהמשך הקטע, רואים שלמרות שההלכה היא שמאכילים את המעוברת אפילו דבר שאינו כשר או בזמן צום, ההשפעות השליליות של האכילה הזו יתבטאו בהמשך חייו של העובר. למשל, אשה מעוברת אחת שהתאותה לאכול דבר מה ביום הכפורים, רבי יעץ ללחוש לה באוזן שהיום יוה"כ ובאמת זה הועיל והתאוה פסקה, ומסופר שנולד לה רבי יוחנן. אשה אחרת שהתאותה לאכול ביום הכפורים, ולחשו לה באוזן שהיום יוה"כ וזה לא עזר לה, היא אכלה, ומסופר שנולד לה אדם שמידותיו היו לא טובות.
הגמרא מפרטת מספר מזונות שמהם יש להימנע בתקופת ההנקה:
"… לא תאכל עמו דברים הרעים לחלב… כגון כשות, חזיז (=נבטי תבואה ירוקים שעדין לא הבשילה), דגים קטנים ואדמה. אביי אמר: אפילו קרא וחבושה (=דלעת וחבוש). רב פפא אמר: אפילו קרא וכופרא (=ענפי דקל ותמרים קטנים). רב אשי אמר: אפילו כותח (=מין מאכל מלוח העשוי מנוזל החלב לאחר שהוציאו ממנו גבינה, מלח ופירורי לחם מעופש) ודגים קטנים מטוגנים. (ומסבירים שכל המאכלים הללו) מנייהו פסקי חלבא, מינייהו עכרי חלבא (=מהם המפסיקים את החלב, מהם העוכרים את החלב)". (כתובות ס עמוד ב).
בציטוט הבא מפורטים מזונות שונים והשפעתן הישירה על איכות וטיב הוולדות:
"דאכלא חרדלא (=האוכלת חרדל בזמן הריון) הוו לה בני זלזלני (=יהיו לה בנים זוללים).
דאכלא תחלי (=האוכלת שחליים, מין צמח חרדלי, lepidium sativum, garden cress) הוו לה בני דולפיני (=יהיו לה בנים זולגי דמעה, שעיניהם דולפות מים).
דאכלא מוניני (=האוכלת דגים קטנים) הוו לה בני מציצי (=יהיו לה בנים מניעי עיניים, עיניים פורחות ונעות תמיד).
דאכלא גרגישתא (=האוכלת אדמה) הוו לה בני מכוערי (=יהיו לה בנים מכוערים).
דשתיא שיכרא (=השותה שיכר) הווה לה בני אוכמי (=יהיו לה בנים שחורים).
דאכלא בישרא ושתיא חמרא (=האוכלת בשר ושותה יין) הוו לה בני בריי (=יהיו לה בנים בריאים).
דאכלא ביעי (=האוכלת ביצים) הוו לה בני עינני (=יהיו לה בנים בעלי עיניים גדולות).
דאכלא כוורי (=האוכלת דגים) הוו לה בני חינני (=יהיו לה בנים חינניים, בעלי חן).
דאכלא כרפסא (=האוכלת כרפס, סלרי, apium graveolens, ויש האומרים פטרוזיליה) הוו לה בני זיותני (=יהיו לה בנים יפים, בעלי הדר).
דאכלי כוסברתא (=האוכלת כוסבר, coriander, גד) הוו לה בני בישרני (=יהיו לה בנים בעלי בשר, שמנים).
דאכלי אתרוגא (=האוכלת אתרוג) הוו לה בני ריחני (=יהיו לה בנים ריחניים).
ברתיה דשבור מלכא אכלא בה אמה אתרוגא (=בתו של שבור מלך פרס, אכלה אמה בזמן ההריון אתרוג), והוו מסקי לה לקמיה אבוה בריש ריחני (=והיו מעלים אותה לפני אביה בראש הבשמים משום שהיתה ריחנית כל כך)". (כתובות סא עמוד א).
במדרשים שונים מוסבר שלאחר שהאם יולדת, הדם עולה לחזה והופך לחלב. ומוסבר שכל מה שהאם אוכלת, התינוק טועם ממנו דרך החלב שהוא יונק.
"אמר רבי יהושע בן לוי: מוסיפין לה יין, שהיין יפה לחלב". (כתובות סה עמוד ב).
הרב שטיינזלץ מסביר: מומלץ לאשה מניקה להוסיף למזונותיה מעט יין מכיון שיש בו כמות של כוהל וסוכר ובכך מסייע להוספת מזון. בנוסף יש ליין השפעה של זירוז הפרשת נוזלי גוף ובכלל זה גם הפרשת חלב כנראה.
כפי המובן, הכוונה היא ליין מתוק במיקרה הזה.
"אמר רבי שמעון: הקשואין והאבטיחין, השום והבצלים קשים למיניקות. אומרים לאשה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק". (ספרי בהעלותך).
מזון לכח הגברא
"אמר אביי: מי שאינו בקיא בדרך ארץ (=כלומר אין לו כח בתשמיש), ליתי ג' קפיזי (=שיביא שלושה כלים בני שלוש רביעיות של) קורטמי דחוחי (=כרכום של חוחים, מין קנרס בור, מין דרדר) ונידוקינהו ונישליקינהו בחמרא ונישתי (=ויכתשם ויבשלם ביין וישתה), אמר רבי יוחנן: הן הן החזירוני לנערותי (=תרופות אלה החזירו לי את כוחי ועשאוני כנער לענין התשמיש)". (=גיטין ע עמוד א).
"י"א דברים מרבים את הזרע: השומים, והבצלים, והחלגלגות, והגרגיר (=מין צמח), וחלב, וגבינה, ובשר שמן, ויין ישן (=ויש האומרים שגם יין לבן), וגריסין של פול, ומורייס (=ציר דגים מתובל ומותסס, מעיין וריאציה מקומית לרוטב סויה) ואתרוג". (פרקי רבינו הקדוש פרק ט).
למעבר לחלק א' של המאמר- שימוש רפואי במזון בתורה שבעל פה- הנחיות כלליות
בבליוגרפיה:
1. קושי, מיצ'יו. מאקרוביוטיקה. תל אביב: אור עם, 1989. דפוס.
2. לו, הנרי. ריפוי סיני באמצעות תזונה. יבנה: יבנה, 1999. דפוס.
3. תלמוד בבלי עם פירוש הרב שטיינזלץ. ירושלים: המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים. דפוס.
4. מדרש הרפואה. ירושלים: מכון מדרש, תשס"ז. דפוס.
5. תלמוד ירושלמי. דפוס.
עדו ברק (Dip.Ac CH), מרכז תחום אונקולוגיה במרכז לרפואה מסורתית, מטפל ברפואה סינית, תזונה סינית ומקרוביוטית וצמחי מרפא.
קישורים נוספים
שימוש רפואי במזון בתורה שבעל פה: הנחיות כלליות
תמיכה בפריון ובבריאות האשה במרכז לרפואה מסורתית על פי שיטת TEF
