המקום בו דייסה הופכת למסוכנת
dumping syndrome
מאת אייל שפרינגר
האם אתם נרתעים למראה מרק או דייסה…? האם אתם משלשלים בתום הארוחה או סתם צונחים מעייפות? ייתכן ואתם לוקים בתסמונת ההצפה של הקיבה- Gastric Dumping Syndrome.
סקירת הרצאתו של אייל שפרינגר, מייסד אתר ושיטת TEF, ממושב התזונה אשר התקיים בקונגרס הבינלאומי לרפואה סינית' ה- ICCM 2015.
האם אני לוקה ב- Dumping Syndrome (תסמונת ההצפה)?
אם אתם נרתעים מאכילת מזונות נוזליים כמרק או דייסה, מתעייפים לאחר האכילה, משלשלים גם כאשר אתם מקפידים על תזונה איכותית ומבושלת, וידוע לכם על עלייה גבוהה ברמות הסוכר לאחר הארוחה, על אף שאכלתם מזון שאיננו סוכרי ובעל ערך גליקמי נמוך במיוחד… ייתכן ואתם סובלים מ'תסמונת ההצפה'- Dumping Syndrome.
בברכת 'אשר יצר' המוכרת לנו מן המקורות, ומלווה את סיומו של ביקור ב'בית הכיסא', מודגשת חשיבות תפקודם התקין של נקבי הגוף לקיום הבריאות :
"…בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה
וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.
גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ
שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם
אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת:
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת…"
מטופלים הנאלצים להתמודד עם חסימה או עם רפיון של אחד מפתחיהם, עומדים מול אתגר בריאותי לא פשוט. הרצאה זו עוסקת בנקב אחד בלבד, אשר פגיעה בתפקודו גורמת לצרות צרורות.
מהי תסמונת ההצפה – Dumping Syndrome וכיצד ניתן להסתבך בגללה?
'תסמונת ההצפה' הינה ביטוי מעולם הרפואה המערבית, המתאר מצב בו מתרחשת התרוקנות מהירה של הקיבה דרך שסתום הנקרא 'פילורוס' אל עבר התריסריון (החלק הראשון של המעי הדק). ההתרוקנות חלה מיד בתום הארוחה, במקום שתתרחש כשעה עד שלוש שעות לאחריה. המזון העוזב את הקיבה במהירות גדולה, איננו מספיק להתעכל בקיבה, ומגיע אל המעי במצבו הלא מעוכל. פגם זה במערכת העיכול עשוי להוות נקודת פתיחה להתדרדרות הבריאות ולהופעת מחלות שונות.
המחלות והתסמינים הנלווים ל'תסמונת ההצפה'- Dumping Syndrome
מטופלים הלוקים בתסמונת ההצפה מדווחים בדרך כלל על סימנים של עייפות לאחר האוכל, סחרחורת, תחושת מלאות אפיגסטרית (= מלאות בּרוֹם הבטן), בחילה, טכיקארדיה (דפיקות לב מואצות), הסמקה, בלבול, אנמיה, כיב בתריסריון, מחסור ב B12, צואה רכה או שלשול. נוסף על כך, כפי שנראה בהמשך, התסמונת עלולה להוביל להופעת אלרגיה, מצבים אוטואימוניים וסוכרת.
ההסבר לרוב התופעות הללו נובע ממספר תהליכים הנלווים לסינדרום ההצפה:
תסמונת ההצפה וסוכרת
עלייה פתאומית ברמת הסוכר בדם: כאשר תהליך העיכול תקין, נכנסת בכל פעם כמות קטנה של מזון מהקיבה אל המעי הדק. המזון מכיל פחמימות וסוכר. קצב הכניסה האיטי והמדוד של המזון מהקיבה למעי, מאפשר ספיגה מדודה של סוכר למחזור הדם ומונע עליה חדה ברמת הסוכר בדם. כאשר כמות גדולה של מזון, המכיל בדרך כלל הרבה סוכר ופחמימות, עוברת מהקיבה למעי, אזי רמת הסוכר עולה בפתאומיות, ומאתגרת את יכולת הגוף לאזן את משק הסוכר. עליות חוזרות ונשנות שכאלה ברמת הסוכר בדם, עלולות להוביל למצבים רפואיים שונים כגון עייפות, סוכרת, השמנה, סחרחורות ורמות גבוהות של טריגלצירידים.
תסמונת ההצפה ופגיעה בחיידקי מערכת העיכול
כמות המזון הגדולה ה'נשפכת' בבת אחת למעי הדק, מונעת את העיכול היעיל של המזון ע"י הקיבה, אנזימי הלבלב ומיצי המרה, כך שהמעי הדק והמעי הגס המגיע אחריו 'נהנים' מכמות גדולה של מזון בלתי מעוכל המגיע אליהם. מזון זה עובר תסיסה (בעצם סוג של ריקבון) במעיים. תוצאות התסיסה הזו הן ייצור של רעלנים העוברים מהמעי למחזור הדם, ופגיעה בתפקוד ובהרכב של פלורת חיידקי המעי. הרעלנים שמשתחררים מהמעי למחזור הדם, עשויים להגיע לרקמות שונות ולפגוע בתפקודיהן, למשל: פגיעה במוח המתבטאת בירידה קוגניטיבית, שינויי מצב רוח, וסחרחורות, ופגיעה בכבד הקולט את הרעלנים ואמור לפרקם. בנוסף, הצפת המעיים בכמויות גדולות של מזון לא מעוכל, עלולה להביא לפגיעה כרונית בתהליך העיכול המתבטאת בתופעות דמויות מעי רגיז, שלשולים, ותפקוד לקוי של מערכת החיסון העשוי להתפתח למחלות אוטואימוניות או אלרגיות.
שינויים בדפוסי זרימת הדם
עקב נהירת המזון אל עבר המעי, דם רב מוזרם אל המעי על חשבון רקמות אחרות הזקוקות לדם, כגון הלב והמוח. תהליך זה עשוי להוביל לצניחות בלחץ הדם, עד כדי התעלפות, תחושת עייפות אחרי האוכל, שינוי במצב הרוח, וסחרחורת.
פגיעה בספיגת מרכיבים חיוניים
שהיית המזון בקיבה מהווה שלב ראשון בספיגת מרכיבי מזון חיוניים דוגמת חלבון, B12, וברזל, מתבצעת בהמשך מערכת העיכול. כאשר המזון איננו שוהה מספיק זמן בקיבה, ספיגתם של מרכיבים אלו עלולה להיפגע. התופעה מוחרפת כאשר אתרי הספיגה במורד המעי ניפגעים באופן שכבר הוזכר. מחסור כרוני בחלבון, ברזל וויטמין B12, עלולים להוביל לתופעות כגון עייפות, אנמיה, פגיעה בתפקוד המוח ומערכת העצבים ופגיעה במערכת החיסון.
פגיעה בתריסריון והופעת כיבים
אחד התהליכים המעניינים המתרחשים בעת מעבר מזון מהקיבה לתריסריון הוא שינוי רמת החומציות במזון המעוכל. כאשר המזון מגיע לקיבה הוא הופך לחומצי בשל הפרשת חומצות הקיבה. בעת המעבר של המזון לתריסריון, מופרשים נוזלי המרה ואנזימי הלבלב, הסותרים את חומציותו והופכים אותו לבסיסי. כאשר קיימת תסמונת הצפה, כמות גדולה של מזון חומצי נישפכת בבת אחת לתריסריון, תהליך ה'הבססה' איננו מתבצע כראוי, והחומציות שבמזון עלולה לפגוע בדפנות התריסריון ולגרום לכיבים באזור.
כיצד ניראים החיים ללא 'שסתומי בטיחות'?
מפגש יומיומי בטיפול במחלות של מערכת העיכול, הביאה אותי להבחנה בהקבלה בין תהליך העיכול לדרך בה המטופל חווה ומעכל את 'חיים עצמם'. .
מערכת העיכול תחומה על ידי שסתומים ופתחים שונים: פה, קרדיה (פתח הקיבה העליון), פילורוס (פתח הקיבה התחתון), התריסריון (תחילת המעי הדק ), השסתום האיליו צקאלי (המעבר בין המעי הדק למעי הגס) הסיגמואיד (מחבר בין המעי הגס היורד והחלחולת) ופי הטבעת– הרקטום. כל אחת מנקודות מעבר אלו חיונית לתפקוד תקין של מערכת העיכול, כל אחת מהן מהווה מקום בו תהליך העיכול עובר שינוי, וכולן מקבילות לנקודות מפנה הטומנות קושי או הזדמנות בתהליך 'אכילת החיים'.
השלבים המוקדמים של תהליך העיכול מייצגים שלבים מוקדמים של קבלת החלטות בחיים, שלבים השקולים לתהליך הפירוק הראשוני של המזון, המקביל לפירוק ובחינת המידע המתקבל. בשלבים אלו אנו עדיין יכולים להתחרט על הבחירה במזון מסויים, ובהקבלה – עדיין יכולים להתחרט על החלטותינו. בשלבים ראשוניים אלו ההחלטות עדיין לא השפיעו לעומק על חיינו.
השלבים המאוחרים יותר של של העיכול עוסקים כבר בספיגה. הם מקבילים לשלבי החיים בהם אנו חווים את התוצאות של ההחלטות אשר קיבלנו. במידה והבחירה לא התאימה עבורנו, אלו השלבים בהם אנו משלמים את המחיר עבור מזונות לא מתאימים או בחירות לא מדוייקות.
תהליך העיכול נפתח בפה, זוהי הנקודה היחידה בו תהליך יצירת המגע עם המזון הוא עדיין הפיך באופן מלא. הפה מייצג שלב ראשוני בתהליך קבלת ההחלטות, שלב בו ההחלטות הפיכות עדיין והשינוי לא יגרום לנזק. זהו המפגש הראשוני עם המציאות ובו אנו יכולים עוד להגיד 'לא', למנוע מעצמנו את שאינו טוב עבורנו.
הפילורוס – נקודת האל חזור
כאשר המזון עובר לקיבה ועובר דרך הפילורוס, פתחה התחתון של הקיבה המחבר אותה למעי הדק, אנו עוברים את 'נקודת האל חזור'. כבר אי אפשר להימנע מהמזון או אפילו להקיא אותו. תהליך של 'חרטה' כרוך כבר באקט אלים כגון בולמיה המבטאת רצון 'לדחוף את זה למטה', הקאה המייצגת תהליך של חרטה הנושא איתו סבל ותשלום מחיר אישי, או בפרוצדורה רפואית במידה ובלענו מרכיב רעיל.
קיומם של סוגרים לאורך מערכת העיכול מייצגת את אותן נקודות צומת בחיים בהן ניתנת לנו האפשרות לבחור או להשתהות. במקרה של הפה- ניתנת לנו האפשרות המלאה להגיד 'לא!' ולהימנע מהמזון או החוויה אשר איננה מתאימה לנו.
איזור הפלורוס כבר מייצג תהליך פנימי יותר, בו אמרנו כבר 'כן' לחוויה או למזון ואיננו מסוגלים להתחרט על הבחירה. עם זאת יש בידינו לפחות 'להאט את הקצב' ולברור את רמת העוצמה בה אנו נחשף לתוצאות הבחירה שלנו. זהו למעשה תפקידו של הפילורוס- לווסת ולשלוט בקצב המעבר של המזון מהקיבה לתריסריון. כאשר הפילורוס רפוי מידי ואיננו מאט את מעבר המזון למעי, הרי הדבר שקול לחוסר יכולת לשלוט בעוצמת חווית החיים שלנו, ולחשיפה חזקה מידי למזון/לחיים המביאה להתשה ולפגיעה.
המעי הדק- נורמאלי בין שני משוגעים
מעגל העונות הסיני מיוצג ע"י 12 חיות, כאשר כל חיה משוייכת לפרק זמן בשנה וביממה, ולאיבר מסוים. התבוננות בחיות כמטאפורה, מסייעת לנו להבין את האופן בו תפסו הסינים את תפקודי האיברים השונים.
הקיבה, האיבר הקודם למעי הדק מיוצגת ע"י הדרקון – שעות השיא שלה הן 07:00-09:00 – השעות בהן אנחנו חוטפים את כל ה'בומבות'- טלפונים, מיילים וארוחת הבוקר. נדרשת כאן עוצמה ויכולת התמודדות עם שפע… הדרקון הוא החיה הגדולה ביותר והיא מייצגת את כוחות הטבע, שפע ומזל טוב. (מעניין לראות שבמערב- הדרקון, חיית הקיבה דווקא קשורה בזעם, אש, וצבירת רכוש, תכונות של בעל קיבה גרגרן ותאוותן).
המעי הגס, האיבר שנימצא אנטומית אחרי המעי הדק, מיוצג ע"י הארנב – שעות השיא שלו הן 05:00-07:00, שעות ההתעוררות ופריצתה של השמש מעבר לקו האופק. הארנב ניתפס בפולקלור הסיני בצורה שונה מאשר במערב. לא רק חיה פרוותית ורכה, אלא בעל אופי דואלי אשר צידו האפל קשור ביכולת ייצור בלתית נילאית, נטייה לפשוט על מקורות מזון, וקשר לשגעון, לאימפולסיביות ולמיניות עודפת.
השילוב של הקיבה והמעי הגס יוצר צמד איברים, שכבה תפקודית הנקראת בסינית Yang Ming- היאנג הבוהק. שכבה זו מקושרת לאיסוף, למיצוי ולאיכות המרכזת של המתכת, ומכילה שפע של צ'י ודם. הפתולוגיות העיקריות של שכבה זו הן פתולוגיות של עודף ושפע אשר קשה להכילו המתבטאים בעודף בחום ובליחה.
המעי הדק, אומן הסבלנות
בין הקיבה למעי הגס שוכן המעי הדק. המעי הדק מיוצג מסורתית ע"י העז או הכבשה. חיות אלו מתוארות באופן שונה מאוד מהדרקון האימתני או הארנב המשוגע. העז מוצגת כחיה מבוייתת, סבלנית, חכמה, זהירה, הרועה במדרונות תלולים. על כן היא מכלכלת בתבונה את צעדיה. שעות השיא של תפקוד המעי הדק על פי הרפואה הסינית הן 13:00-15:00, השעות בהן היום מתחיל להיאסף לקראת הערב. בשעות אלו על האדם לזכור כי יכולתו מוגבלת ועליו להתחיל לחשוב כיצד עליו לוותר על חלק מהמשימות שהציב לעצמו לאותו היום. מוצג כאן רעיון של איכות זהירה ומדודה בסמוך לשתי איכויות פראיות, עודפות ובלתי צפויות.
המעי הדק בראי הטריגרמות
הטריאגרמות מהוות דרך גראפית המשמשת את הסינים לתיאור היחסים בין הYIN וה YANG ועל ידי כך מתארות תהליכים ותופעות שונות. המעי הדק מיוצג ע"י הטריגראמה Sun– הר. ההר הוא דבר יציב עליו אתה מטפס כדי לחוות הארה. במסורת הסינית, פקידי ממשלה אשר הגיעו לשיא בקריירה, חששו לעיתים כי מעמדם הגבוה יעורר עליהם את קנאת האצילים האחרים או הקיסר. כדי להימנע מעימות, נהגו רבים מהם לפרוש להרים על מנת למדוט ולחכות להבשלת התנאים בהם יוכלו לחזור לשירות הציבורי. כלומר, ההר מאפשר המרה של שיא אחד- שיא חומרי ומעמדי, בשיא אחר- שיא רוחני מעודן יותר. גם ביהדות, סיפור העקדה של אברהם אבינו את יצחק בנו, קשור בעלייתו להר של אדם בעל אמונה לוהטת, אשר עלול לעשות מעשה קיצוני בשם אמונתו. בשיא העלייה להר, מופיע השה (זכר הכבשה הצעיר) המסייע לאברהם 'לרדת מהעץ' ולוותר על הקיצוניות.
שעון החול בתוך גופנו
בשתי הדוגמאות, בחיה ובטריגראמה, המעי הדק מייצג ארכיטיפ של ירידה מהשיא. את הפילורוס, איזור המעבר משפע הקיבה למתינות המעי הדק, בין החלל הגדול של הקיבה לצרות של המעי הדק, ניתן לדמות לצוואר הבקבוק, האיזור הצר הנמצא בשעון חול. בנקודה זו מתרחש מפגש מורכב בין המזון המגיע מהקיבה, לנוזלים המגיעים מהמרה ולאנזימים המגיעים מהלבלב. זהו המקום בו תהליך העיכול מגיע לשיא אחד, שיא פירוק המזון, ובו מתחיל תהליך אחר של ספיגת המזון המתרחש במעיים. זהו המקום המקביל ליכולת שלנו לפעול ברגע ההווה בו 'גורלות נחתכים' , בו כבר לא ניתן להתחרט על בחירתנו ויש לעכל אותה ולשאת בתוצאות…
לשסתומים המפרידים בין המעי הדק ל'חבריו' לעיכול, המעי בגס והקיבה, חשיבות מרובה. חוסר תפקוד של שסתומים אלו עלול ליצור בעיות בריאות רבות. לדוגמה, פגיעה בתפקוד של השסתום האיליוצקאלי בין המעי הדק למעי הגס עשוי לגרום לתופעה הנקראת SIBO-Small Intestine Bacterial Overgrowth, מצב בו חיידקי המעי הגס 'פולשים' למעי הדק, מזהמים אותו ופוגעים בתפקודו. הפגיעה בפילורוס- השסתום בין הקיבה למעי הדק מתבטאת בסינדרום ההצפה. בשני המצבים הללו, המעי הדק ניפגע מהאיברים ה'גסים' הגובלים בו.
הגישה לטיפול בתסמונת ההצפה יכולה לשלב בין הבנה מכאנית-אנאטומית לבין התייחסות רחבה יותר הרואה בכשל של איזור הפילורוס, מקבילה לכשל רחב יותר של האדם בהתמודדות עם המציאות וביכולת לעבור משלב ה'הכלה' הקשור בקיבה, לשלב הפירוק והבירור הקשור לתריסריון.
כיצד ניתן לטפל בתסמונת ההצפה- Dumping Syndrome?
השימוש ב'זהב הפנימי'
אחד המרכיבים המייצגים את הטיפול התזונתי/צמחי בתסמונת ההצפה היא 'צמח' המרפא הסיני Ji Nei Jin– 'זהב התרנגולת הפנימי'. זהו הציפוי הרירי הפנימי של קיבת התרנגול, אשר עם ייבושו מקבל צבע זהוב. ניתן להבין את מנגנון הפעולה ואת תרומתו של מרכיב זה לטיפול בתופעה בשתי דרכים לפחות:
ונטריקולין- המרכיב הנשכח
הונטריקולין (Ventriculin)- חומר בעל גוון צהוב המופק מקיבות בעלי חיים, שימש כתרופה בתחילת המאה ה-20. הונטריקולין מספק את הIntrinsic Factor החיוני לספיגת ויטמין B12 וממריץ הפרשת חומצות קיבה ואנזימי עיכול כגון פפסין. כתרופה, החומר שימש לטיפול במגוון מחלות כגון אנמיה ממארת, גסטריטיס כרוני, סקלרודרמה, בחילות וסוכרת. התרומה האפשרית של מרכיב זה לטיפול בתסמונת ההצפה הוא שיפור העיכול המקדים בקיבה, הנוטה להתקצר בשל התסמונת, ובכך לצמצם את כמות המזון שאינו מעוכל במורד מערכת העיכול.
תסמונת המחסור בקולגן
מרכיב משמעותי נוסף שתורם ה JI NEI JIN הוא קולגן, מרכיב חלבוני האחראי לבניית רקמות החיבור המצויות במפרקים, בגידים, סביב איברים פנימיים, וכן, גם במערכת העיכול ובמיוחד כמרכיב עיקרי הבונה את שסתומי מערכת העיכול ואחראי לחוזקם וגמישותם. במהלך ההרצאה אייל הציע עם חיוך כי אולי ניתן לטבוע מושג חדש הנקרא "תסמונת המחסור בקולגן". דווקא בימינו, כאשר אפשרויות הקנייה רחבות יותר מבעבר, רבים מהמטופלים מגבילים עצמם ובוחרים במזון טבעוני. אף אוכלי הבשר בוחרים רק ב'פילה', כלומר חזה עוף, פילה דג ובשר בקר נטול עצם. מזונות שעד לפני 3 עשורים היו נחלת הכלל (רגלי עוף, קציצות דגים טחונות עם העצם, מרקי בשר, רגל קרושה, מעיים קורקבנים ואיברים פנימיים), הפכו למוקצים מחמת מיאוס. הבחירה במזונות מופחתי או נטולי קולגן, תורמת לפגיעה בכל אותן רקמות המאחדות את חלקי הגוף השונים, רקמות הזקוקות לחלבון זה לצורך תחזוקתן. אייל הציג את המחסור בקולגן התורם להופעת מחלות הנפוצות כיום כגון מחלות עיכול שונות, מחלות פרקים, כלי דם, צניחות איברים, והפרעות של מערכת החיסון.
התרנגול והפילורוס- אומנות האיסוף
הקורקבן מוזכר ב- Ben Cao Gang Mu (אחת הקלאסיקות הסיניות בתחום צמחי המרפא והתזונה) כנייטרלי, מתוק ולא רעיל. הוא מטפל במצבים של שלשול, אי שליטה בשתן, אובדן זרע, מטרוררגיה (דימום בין הוסתות), ולויקוריאה (הפרשות וגינליות מרובות). ניתן לראות על פי אינדקציות אלו שיש למרכיב זה איכות אוספת ומכווצת לפתחים.
התרנגול ממנו מופק המרכיב, הוא חיה של מעברים. קריאת התרנגול מציינת את הבוקר. בערב, שעות התרנגול על פי מעגל החיות הסיני, התרנגולות נאספות יחד ומטפסות למקומות גבוהים על מנת להגן על עצמן, לשמור על ה- Jing, על משאביהן לטובת הדור הבא. הBEN CAO, מציג עוד צדדים המציגים את התרנגול כחיה של 'בין לבין', התרנגול מוצג כחיה המתקיימת בין שני העולמות- בין שמיים לאדמה. מחד זהו עוף- חיה הקשורה לשמיים, מאידך התרנגול איננו מעופף ממש, ועל כן דומה הוא לחיות האדמה. לא ברור האם הוא משוייך לשמיים או לאדמה. זוהי חיה של בין לבין. השימוש הרפואי הוא בחלק המרכזי של בגופו של התרנגול, חיה המנהלת את חייה במרחב הביניים של בין היום והלילה, בין שמיים וארץ. ה- JI NEI JIN מייצג את התכונות הללו של התרנגול בשילוב השפעתו האוספת והמכווצת המתאימה במיוחד לאיזור הפילורוס, בין הקיבה למעי הדק, הלוקה ביכולתו לשמור על כיווץ וטונוס אשר היעדרם יוצר את תסמונת ההצפה.
הגרסה החליפית והזמינה יותר עבור רוב הישראלים היא כמובן אכילת קורקבנים, אותו מאכל נשכח שהיווה בעבר מרכיב מרכזי בצלחת הישראלית. הקורקבנים כנראה עניים יותר בונטריקולין ביחס לJI NEI JING, אך עשירים בקולגן.
בחירות נוספות בטעמים ובמרקמים:
יש לצמצם בטעם המתוק אשר מרפה את הסוגרים, תורם לעליית רמת הסוכר הקיצונית בדם, ומעודד התפתחות פלורה פתוגנית במעיים.
יש להמנע מהטעם החריף הפוצע את הריריות וממריץ את מעבר המזון במערכת העיכול.
ניתן לבחור בטעם המר המגביר נוקשות של רקמות, אך יש להיזהר משימוש מוגבר בו משום שהוא עשוי להמריץ את תנועת המעיים ומשום שכיוונו הוא מטה.
ניתן לבחור בטעם החמוץ המייצג איסוף וכיווץ, ממריץ הפרשת חומצות קיבה ומסייע לעיכול.
רצוי לשלב את הטעם העפיץ המגביר טונוס ומסייע בכווץ רקמות, ביניהן שסתומי מערכת העיכול.
הטעם המלוח גם הוא ממריץ עיכולי ויש להשתמש בו במתינות.
דוגמא למזונות עפיצים או חמוצים- שומר, קטניות, כורכום, טריפאלה, אומבושי,עלי גפן, עוזרר, אפרסמון, רימון, גויאבה, תפוח, אגס, חבוש, תמר צהוב.
ניתן להשתמש בממריצי עיכול כגון- ג'ינג'ר, עוזרר (Shan Zha) ואומבושי. לאחרון איכות מכווצת המתאימה במיוחד למצב זה.
יש להפחית מזון נוזלי ובמיוחד להימנע מלסיים איתו את הארוחה, כדי שלא יקנה איכות נוזלית לכלל המזון הנעכל ובכך יקל על המזון לחמוק דרך שסתום הפילורוס.
רצוי להשתמש בסיבים מסיסים התופחים בחלל הקיבה, על מנת להאט את תהליך פינוי המזון. סיבים מסיסים מצויים בקליפות פשתן, צ'יה, שיבולת שועל, קטניות, ותפוחים.
המלצות נוספות
שימוש במזונות העשירים בקולגן התורם לבניה וחיזוק תפקוד הפילורוס: ציר עצמות, מרק רגל, מרק תימני, קציצות דגים המכילות את עצמותיהם, או חלקי בשר עם העצם המבושלים בכלי מכוסה עם רוטב הממצה מהם את הקולגן.
מומלץ להפחית במזונות מתוקים ובעלי אינדקס גליקמי גבוה. יש לאכול במנות קטנות, להפחית מרקם נוזלי ולהעדיף מרקם מוצק אשר נוטה פחות 'להישפך מחלל הקיבה אל התריסריון (למשל אפייה, נישימה).
לסיכום
השאלה המרכזית בתחום הטיפול בתזונה וצמחי מרפא, מתרכזת בהשפעה הרפואית הצפויה בשל השימוש במזונות או צמחים. כדי לענות על שאלה זו, מטפלים בתזונה ובצמחים מקדישים חלק גדול מזמן הלימוד לאיסוף ידע ממקורות שונים, מסורתיים ומודרניים, המעמיקים את הידע אודות ההשפעה התרפויטית של חומרי גלם שונים.
לאור ההשקעה הרבה באיסוף הידע והלימוד, אחד המצבים המתסכלים ביותר עבור מטפל בתזונה הוא החמרה בלתי צפויה במצבו של המטופל, לאחר שימוש בחומרי גלם אשר היו אמורים לכאורה לסייע לו. המפתח להבנת הכישלון הטיפולי איננה תלויה תמיד בבחירה מחודשת של חומרי הגלם, אלא בהבנה מעמיקה יותר של הפיזיולוגיה של המטופל ושל כשלים באבחנה אשר אולי חמקו מעינינו.
אם למרות הטיפול התזונתי המצויין שאתם מעניקים, המטופלים שלכם עדיין מרגישים עייפות אחרי האוכל, אם הם עדיין נישארים בגבול הסוכרת למרות שתזונתם לכאורה בריאה ומתאימה, אם המשקל לא יורד או אכילת מרק עושה להם ממש רע, ייתכן והם סובלים מהפרעה אשר הוצגה במאמר זה- DUMPING SYNROM. היכרות והתאמת הטיפול למצב זה עשויה לסייע בפתרון בעיות רפואיות רבות הסובבות סביב תפקודו של שסתום אחד בקצה הקיבה.
ההרצאה הוצגה על ידי אייל שפרינגר– מייסד אתר ושיטת TEF, במסגרת 'מושב התזונה' של שיטת TEF בקונגרס הבינלאומי לרפואה סינית, ה 2015 ICCM.
ההרצאה סוכמה והועלתה לכתב ע"י שרון בנרף– מטפלת המרכז ועורכת האתר, ונערכה ע"י אייל שפרינגר.
לעיון נוסף:
קורס התזונה למטפלים בתזונה סינית-מאקרוביוטית בהנחיית אייל שפרינגר
למעבר לטבלת איכויות מרפא של מזונות על פי הרפואה הסינית
מעוניינים בפרטים נוספים אודות סדנאות בשיטת TEF? מרותקים אחר מתכונים ממטבחים מסורתיים? חושדים שהקיבה שלכם זריזה מדי ורוצים לקבוע טיפול…? מוזמנים להירשם לניוזלטר החודשי שלנו, או להשאיר לנו הודעה כאן.
