אנמה אמפוקו- רפואות מגע יפניות עתיקות- נעים להכיר!

מאת איריס אברבנאל

אנמה אמפוקו

אומנויות ריפוי-במגע יפניות מסורתיות, הורי השיאצו והטווינא. מאמר ראשון: טעימה של הסטוריה, פילוסופיה וכלי איבחון עוצמתיים, למען שימורה של מסורת טיפולים עמוקים ויחודיים.

הקדמה

האנמה והאמפוקו (Anma – Ampuku) הינן אומנויות ריפוי-במגע יפניות מסורתיות.
הן החלו את דרכן בסין עם האנמה הסינית.
במאמר הנוכחי אתמקד בגלגולן ההיסטורי של המתכונות היפניות , לפני כ 500 שנה .

אנשי מפתח ונקודות ציון הסטוריות מרכזיות

(2. עמוד 3) "when you rub, friction brings heat. This takes the pain out"

איזכור ראשוני לאנמה ועבודת מגע בכלל, הופיע ב Nei Jing בשנים 310-407 לפנה"ס.
Qin yueren נחשב למדקר הראשון. כתביו מסבירים את ארבע שיטות האיבחון הסיניות. בינהן נמצאת אבחנת הבטן, ממנה התפתחה תרפיית האמפוקו : עיסוי הבטן המסורתי, הכולל גם את אזור החזה והגב.

האנמה הפכה לפופולרית בעיקר באזור מרכז סין, לאור סוג הפתולוגיות שהתפתחו באזור. אלו התמקדו בעיקר בכאבי מפרקים, כפי הנראה לאור חוסר בתרגול פיזי והַצפות בעקבות תנאי מזג האוירהאנמה היא אחת מחמשת הבסיסים והיסודות של הרפואה הסינית העתיקה. (יחד עם דיקור, מוקסה, צמחי מרפא, וה- bian- סכין מנתחים עשויה אבן).
האנמה = Ankyo Doin מסין, תורגמה בסין ל AN = לחיצה, press= MA, שפשוף (friction or rubbing) . עיסוי מסורתי זה, מבוסס על מערכת המרידיאנים. בנוסף ללחיצה ולשפשוף, קיימות טכניקות עבודה נוספות:
kneading, vibrating, shaking exercising, correcting, tapping
(= ניעור, ויברציות,חיתוכים, טפיחות, מניפולציות תיקוניות, מתיחות ותרגילים) וכיוצ"ב.

לדבריו של ד"ר דואן קאנקו, האנמה תורמת לבריאות הנפש במצבים שונים של חוסר ועודף כאחד. הטכניקות נבחרות בהתאם. לדוגמה: soothing לחימום והנעה (תפורט במאמרים הבאים), אל מול pressure technices (= טכניקות לחיצה למינהן) להרגעה ופיזור עודפים ותקיעויות.

הטכניקות נעשות בנקודות חיוניות על פני מערכת המרידיאנים, הנקראות נקודות צובו Tsubo Points, לשם שיפור בזרימה הטבעית והסירקולציה של הצ'י (ביפנית qi )- משמע, כוח החיים והויטאליות. כדי לאזן עודפים וחוסרים שונים של צ'י, נבחרות הטכניקות הרלוונטיות לאותו הרגע, עפ"י צורכו של המטופל.

התפתחותה של האנמה היפנית

בחרתי לציין מספר נקודות ציון הסטוריות משמעותיות להתבססותן והתפתחותן של אומנויות האנמה והאמפוקו ביפן. שמות התקופות ביפאן נקבעים לרוב עפ"י אזור הממשל ו/או השושלת השולטת באותה התקופה. למיטב ידיעתי, אותה שושלת שלטת, ישבה באותו אזור או עיר שנבחרה כשם לתקופה.

710-793 לספירה – תקופת Nara
הממשלה היפנית מקימה את ביה"ח והקולג' הרפואי הראשון, שהתבסס על הרפואה הסינית העתיקה. קורס של שלוש שנים העניק תואר באנמה ודיקור.

1326-1192 לספירה- תקופת Kamakura
נלמדת טכניקת ה kappo – טכניקת החייאה מתוך אומנות הלחימה הג'ודו . בעזרתה ניתן להפעיל את מערכת כלי הדם והלב דרך הגב. טכניקה זו תופעל לאחר חניקת עורק התרדמת (=הcarotid artery) המוביל דם לצוואר ולראש, לשם עוררות מחודשת למערכות הנ"ל.

1603-1863 – תקופת Edo
אחת התקופות החשובות ביותר בהתפתחותה של האנמה והאמפוקו.
ספרים רבים התפרסמו על האנמה.  (1601-1694) Waichi Sugiyama, היה מאסטר עיוור מפורסם שיצר סגנון דיקור יפני יחודי. הוא זכה בתארי כבוד רבים ומטפלים עיוורים רבים החלו ללמוד אנמה ודיקור בבית ספרו. אנמת הבטן שנקראת אנפוקו* הוצגה בספרו של Medical Advice of Loppndo ": Shuan Kagawa".
וכמו כן בספרו של Ryohaku Fuji bayashi הקרוי : "Anma Tebiki = Manual of Anma". באותה התקופה ספרו של סנסיי אוטה Ota Shinsai , עליו ארחיב בהמשך המאמר, התפרסם ("The ullustration of Anpuku"). במקביל, Genetsu & Genteki Kagawe , כפי הנראה מטפלים נוספים בני אותה תקופה, השתמשו בפרוטוקולים גניקולוגים טיפוליים באמפוקו. אומנות אבחון הבטן מתפתחת ביפאן כהתמחות של עבודה בעיניים עצומות(2. עמוד 6).

1925-1989 תקופת Showa
אלו הן ,בין השאר, שנות התפתחותו של השיאצו. ספרו של סנסיי אוטה היה מקור להשראה מרכזית והשפעה גדולה. עפ"י Toyo Yoshimasu (= אחד מאנשי המפתח בהסטוריית הרפואה היפנית), הבטן הינה נקודת מוצא ממנה מתחילים תהליכים, ומכאן שגם מקורן של פתולוגיות וסימפטומים שונים (לדבריו כ10,000). מכאן הובנה חשיבות הטיפול והשימור העצמי באופן כללי ובאזור הבטן בפרט.
מכאן התפתחו תרגול האנפוקו (עיסוי הבטן המסורתי) לשימור הבריאות ומניעת מחלותתרגילי הדואין והעיסוי העצמי.

נפילתה ותחייתה מחדש של האנמה ביפן

1868-1911 המערב מגיע ליפן ומביא טכניקות ורפואה ההופכות לדומיננטיות, לרבות טכניקות עיסוי שונות. הפוקוס המסחרי על האנמה הפך להיות לשם "התרגעות", אך במקביל, נעשה מאמץ עילאי לשימור המסורת והכרה באיכויות העמוקות מעבר להתרגעות של האנמה.
מבין משמרי המסורת היה Sorei Ynagiya, שבתחילת המאה העשרים תרגם ספרים וכתבים סינים עתיקים. הוא בנה תאוריה על האנמה, כבעלת משמעות כפולה: מדעית ומסורתית כאחד.
לאחר מותו, Dr Katsusuku Serizawa , הנחשב לאוטוריטה מדעית חשובה בתחום הרפואה המסורתית, המשיך לחקור יחד עם קבוצתו באוניברסיטת Tokyo Kyoiku את האנמה כאומנות ריפוי רבת מעלה. קיימים איורים עתיקים נפלאים, המדגימים חלק מדרכי העבודה של האנמה והאמפוקו.

האנמה והאמפוקו – הורי השיאצו

ב1925, מספר שנים לפני סוף תקופת Taisho , תשומת הלב הופנתה לשיאצו Shiatsu [אצבע – SHI/ לחיצה-ATSU ].  כאמור, מקורו בשורשי האנמה הסינית. ד"ר  Serizawa , הגדיר את השיאצו כסוג של גישור בין המדע המערבי והאנמה המסורתית. הכרה רבה ומאמרים רבים פורסמו על השיאצו. מחקרו התבסס על המסורת, ואת המרידיאנים חקר בעיקר במונחים של רפלקסים עצביים. הוא הדגיש את העבודה לאיזון מערכת העצביםעמוד השידרה, תמיכה במצבי שריר שלד שונים ועוד.

Tadahisa Fujiii ומאסטר נאמיקושי Namikoshi , נחשבים למובילי דרך חשובים בתחום הרפואה היפנית. בזכות רב המכר של נאמיקושי-  "Three minute shiatsu" ,בעל שלושה כרכים, הפך השיאצו לפופולארי. גישתו המדעית של נאמיקושי שמה דגש על הפעלת לחץ על העצבים המקושרים לשרירים מסוימים, התמקדות בגוף ובסימפטומים הפיזיולוגים. נאמיקושי הציג במסגרת ספרו נקודות לחיצה שאינן מרידיאניות, התומכות בעידוד הגוף לריפוי העצמי. גישה זו זכתה להכרה ע"י הרפואה היפנית והממסד.

אחד מתלמידיו של נאמיקושי המפורסמים יותר הוא Shizuto masunaga. מאטצונגה פיתח סגנון רחב יותר של שיאצו מרידיאני שנקרא- Keiraku Shiatsu, המוכר יותר תחת המינוח: Zen Shiatsu. הוא הצליח מאד כמטפל וכמשמר המסורת, לאור החשיבות הגדולה שהקדיש להנצחת החוכמה העתיקה בבסיסי הטכניקות. בעבודתו התייחס לאמפוקו המסורתי ופיתח תאוריות שהתבססו על תאוריות ה yin&yang וחמש הפאזות.

בשיאצו קיים שימוש בטכניקות תיקוניות ותרגילים למערכת שריר, שלד ועצבים.
מטרתו לשפר מצבי חוסר ועודף שונים, בין השאר ישירות על עמוד השדרה, מערכת העצבים והמערכות שמסביב. ב1955 הוכרזה השיאצו כאומנות ריפוי לגאלית ע"י הממסד הרפואי היפני, וזכה להכרה והערכה רבה ע"י סופרים ורופאים רבים ביפאן (2. ע"מ 7) . במערב, הצליח נאמיקושי להחדיר את השיאצו עד כדי הכרה ציבורית, ב1964 (6.ע"מ 148).

עד כאן סקרנו ציוני דרך מרכזיים בהתפתחות אומניות הריפוי-במגע היפניות.
במאמריי הבאים אתמקד בַּהַארה ( הבטן התחתונה) ובהתפתחותה של האמפוקו – אומנות הריפוי המתמקדת באזור הטורסו ובבטן בפרט. כמו כן אגע בפילוסופיה, באנשי המפתח בשיטות, באבחון ובטיפול.

איריס אברבנאל, מטפלת בכירה באנמה-שיאצו, אמפוקו ופרחי באך.
מתמחה בתהליכי גוף נפש, קשיי פריון, ליווי בזמן הריון ועבודה עם ילדים בגילאים שונים.
מעבירה סדנאות ולימודי העשרה למטפלים ולקהל הרחב.
לפרטים נוספים וליצירת קשר: www.irisabarbanel.com

הפניות ורשימה בבליוגרפית

* הערה מגוף המאמר: בחלק מהכתבים תופיע המילה אנפוקו ובחלקם אמפוקו, המשמעות זהה.

1. Dr. Doann Kaneko/ Doann's Doin, Healing Ourselves
2. Dr. Doann Kaneko/ Shiatsu Anma Therapy- Doann's short and long form
Kiiko Matsumoto& Stephan Birch/Hara Diagnosis: reflections on the sea.3
4. חומרי הקורס- אמפוקו אמוציונלי/ ניר לוי.
5. בהוצאת בלומינגטון אינדיאנה, ארהב 2008 The Bamboo princess and the Music Hand Man/ Dr. doann Kaneko
6. ז'קלין יאנג/ משיאצו ועד יוגה אומנויות ריפוי מהמזרח הרחוק

קישורים מומלצים:
הרצאה לגבי אבחון הבטן
http://ampuku.blogspot.com/
http://chi-time.com/SAP_DVD.html
http://www.smsconline.com/
http://www.youtube.com/watch?v=Ij1gi-1Pbsw&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=4GHAhcHH2M8&feature=related

קישורים באתר:
תיאור מנהגים וסגנונות טיפול

ישר בבטן הרכה-על התפתחותה של אומנות האמפוקו

פרפרים בבטן – על ההארה ואבחנת הבטן ברפואות המגע המסורתיות

אין להעתיק לשכפל להפיץ לצלם או לאגור במאגר נתונים אלקטורני או אחר את המידע
או חלקים ממנו לרבות איורים וצילומים לשם שימוש מסחרי לרבות הוראה
ללא רשות בכתב מאיריס אברבנאל. 2013 ©

מומלצי החודש

מתעניינים? השאירו פרטים. נחזור מהר!